מהר"ם שיק חושן משפט קצו

כנפל וא"כ ממנ"פ מה"ת אינו אונן ומדרבנן הרי הוא כנפל. ואדרבה זה תמוה האיך פטרו מאבילות לדעת הגאונים וסייעתם דיום הראשון הוא מה"ת והרי מה"ת נחשב הוולד לבן קיימא. והרא"ש סוף פרק הי' קורא הקשה על הגאונים אי יום הראשון דאורייתא א"כ למה מת ביום למ"ד דינו כמלפניו וקשה דעדיפא מזה הו"ל להקשות דאפילו תוך למ"ד אמאי אינו מחוייב להתאבל כיון דמה"ת וולד מעליא הוא

והנראה לפי ענ"ד דהרי אבילות יש לו שורש מדכתיב לה יטמא וכמבואר בסמ"ג הובאו דבריו בכ"מ ריש הלכות אבילות ובחינוך בפ' אמור ושם בטומאת כהנים ממעטינין מלאביו ולאמו כשהם דווקא בר קיימא כמו אביו ואמו ולמיעוטי אפילו בר שלשים ולזה במת תוך שלשים אין בו אבילות. ועכ"פ כיון דלית בי' אבילות כ"ש דלא שייך בי' אנינות. וכבר הביאו ראי' לזה מן הירושלמי סו"פ נושאין על האנוסה דמבואר דכל שלא קים לן דכלו לו חדשיו לית בי' אנינות וכן מוכח במס' שמחות פ"י דקאמר דאבל שמתו מוטל לפניו אסור כו' מבואר מזה דווקא מי שהוא אבל כו' הוא אסור בכל הנזכרים שם

ולפי האמור דהא דממעטינין מאביו ואמו נפל היינו מת תוך למ"ד א"כ אין להמג"א בסוסי' תקכ"ו ראי' דנפל חייב בקבורה דמת בתוך למ"ד לא מצינו מ"ד שיאמר דלא צריך קבורה ורק בנפל פליגו בי' והרי על נפל גמור אין ראי' מת"כ הנ"ל כן נראה לפי ענ"ד וכן הוא סוגיא דעלמא והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם הכ"ד הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה נ"ו בעזהי"ת חוסט יום ב' ערב חג הסוכות תרל"ז לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להאברך הרבני המופלג ומופלא בתורה וביראה שלשלת היוחסין כש"ת מוה' שלמה ני' יושב בשבת תחכמוני בק"ק דעריטשקע יע"א

מכתבו קבלתי ואם אמנם שאין לי פנאי אפי"ה אני משיב לכבודו הרמה בקצירת האומר ע"ד המאורע שאירע בקהלתו שאיש אחד מת לו מת ושינוי מנהג מקומו כי העמידו להנעדר מצבה על קברו והכתב גם הלשון שחקקו על המצבה הוא כתב ולשון אונגארי"ש וכזאת לא נעשה ולא נשמע עוד בקהילות קדושות שבישראל לשנות מנהגם בדבר שבפרהסיא וביותר כי נשמע ג"כ שאבי המת הנ"ל רוצה לעשות גדר להקבר מד' רוחותיה משלשלאות של ברזל דבר שלא נשמע ולא נראה כיוצא בזה בישראל מימי אבותינו

והנה רע עלי המעשה מצד הרבה טעמים א') הרי הבית עלמין הוא חצר השותפין ואפילו בשותפות של דבר חול אין רשאי אחד מהשותפין לשנות דבר מבלי הסכמת השותפין כדקי"ל בחו"מ סי' קנ"ד ובכמה דוכתין וכ"ש בדבר חדש במנהג שנהגו בו אבותינו מימות העולם הדין דאפילו הגבאים אין רשאין לשנות מבלי הסכמת רוב החברא ומרא דאתרא. ובדבר כזה אית בי' משום יוהרא ואין משנין בין מת למת לא בדבר שהוא לגנאי גם בדבר שהוא לכבודו. דאם משנין לכבודו של אותו מת יש בזה ביזוי לשאר מתים ואם הוא לגנאי וודאי דאין לגנות אותו כי שמא הרהר תשובה בלבו ועיין ביו"ד סי' שנ"ב והמיתה נקראת שכיבה עם אבותיו לצרף עצמו עם הקדושים שכבר מתו ולא לעשות פירוד להפרד ולהנתק עצמו מהם וכ"ש לעשות מחיצה ופירוד בינו לבין שאר המתים במחיצות ושלשלאות של ברזל והעוה"ב נקרא צרור החיים כמ"ש בשמואל והי' נפש אדוני צרורה בצרור החיים.. גם המעשים החיצונים צריכין להיות למשל ולדמיון והכלל בזה מנהגן של ישראל תורה היא ואסור לשנות

השנית המקום של בית הקברות הוא מקום קדוש וצריכין לנהוג בו כבוד כדאיתא ביו"ד סי' שס"ח דצריכין לנהוג בו כבוד דאסור לאכול שם וכן כל דבר של חול אסור לעשות שם עיי"ש גם החברא המתוקן לזה נקראת חברא קדושה. והעוה"ז נקרא עלמא דשקרא. אבל העוה"ב נקרא עלמא דקשוט היא עולם האמת והתורה חותמה אמת. ורק התורה והמצוות ושאר דברים הקדושים הן הם חשובים ואמתיים. וכבר אמרו במעשה דר"י ברי' דר"י ב"ב דף י' ע"ב דאיתא התם דיוסף ברי' דר' יהושע חליש ואינגיד א"ל אבוה מאי חזית א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית כו' ופרש"י אותם שהם כאן למעלה מפני עושרם שם הם למטה כו'

ובעולם הברור בוודאי אין לעשות שחצניות וגיאות וכיוצא בזה מן ההבל הבלים ואמת מארץ תצמח כתיב ולכך המנהג דווקא להעמיד מצבה כתוב וחרוט בלשון הקודש שהוא הלשון שנברא בו העולם ובלשון זה ניתנה לנו התורה וכל ספרי הקודש. ובו הי' הדיבור ממנו יתברך אל נבואיו הקדושים ובו דיברו רבותינו ואבותינו הקדושים אשר זכותם עדיין מגין עלינו. והוא הלשון המצרף כל בית ישראל לעם אחד וכתיב אמרת ד' צרופה והוא המגן לכל החוסים בו והוא המייחד אותנו. ולכן נכון וראוי הוא הלשון הזה להיות כתוב ותרת ונאמר במקום קדוש. משא"כ שאר מקומות שהם מיודעים רק לצורך חול ועניני עוה"ז הנאמרים בכל לשון

אבל האדם כשמת פסקו כל תאוותיו בעניני עוה"ז ואין לו אלא מה שעסק בתורה ובשאר דברים קדושים וחלקו מכל עמלו מה שפעל טוב בעניני האמת והצדק הנאמרים בלשון הקודש. והכותב והחרוט זכרון המת על המצבה בשאר לשונות הרי הוא מגנה את המת ומעיד עליו שלא הי' לו חלק בעולם הברור עולם הקדוש והאמת ושכל עניניו היו רק במאי דשייך לעלמא דשקרא. ומצד חשש תקות העכו"ם יעיין ביו"ד סי' קע"ח שכל שעושים כדי להתדמות להם הוא בכלל חוקות העכו"ם. ועכ"פ מבואר דמי שעשה המעשה הנ"ל לא ישר ולא טוב עשה וראוי להעושה עצמו לתקן מה שקלקל במה שגינה קברות המתים. ומכאן ואילך בוודאי ראוי לבני החברא קדושה להיות עומדים על המשמר שלא לשנות שום מנהג הנהוג בישראל וכמאה"כ אם לא תדעי לך כו' צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדותייך. אלה הדברים הצעתי לפני מעלתו לברר האמת וד' הטוב ברוב רחמיו ידריכנו בדרך האמת וישלח לנו הגואל צדק במהרה בימינו ויבולע המות לנצח ועינינו תחזינה בשוב ד' את שיבת ציון בב"א ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה נ"ז

הנה מבואר בש"ס ופוסקים באהע"ז סי' מ"ב דלא בעי' יחוד וזימון לעידי קדושין אלא כיון שראו המקדש והמתקדשת את העדים והעדים ראו את מעשה הקדושין הן הן עדיו ומ"מ כ' הר"פ הובא בש"ך חו"מ סי' ל"ו סק"ח דנהגו לברר ולזמן עידי קדושין וכ"כ הרמב"ן והריטב"א בפ"ק דמכות דנוהגין לזמן עדים וכן הסכים בס' בית מאיר באהע"ז סי' מ"ב והוא משום חשש דאולי נמצא בין הרואים קרובים או פסולים ויכונו להעיד דאז עדות כולם בטלה לדעת רש"י ורמב"ם וסייעתם. עוד יש לחוש לדברי הריטב"א בשם רבו בקדושין דף מ"ג ע"א דכ' דגבי קדושין הראי' והמעשה הוי כמו ראי' והגדה ואפילו לשיטת התוס' פסול ולכך נכון ליחד עדים כשרים וכן ראיתי ממורי הגאון מוהר"מ סופר זצ"ל שתחת החופה קרא לעדים שיראו הנתינה להיות עדים וכן אני נוהג אחריו וכל זה מבואר ליחד ב' עדים

אמנם הלום ראיתי במכתבי שומר ציון מכתב בשם הרב הגאון האבדק"ק שוואבאך ני' שכ' שהוא נוהג מחמת טעמים כמוסים לזמן כל הכשרים ואומר כל הכשרים כלכם תהיו עדים לראות ולשמוע הקדושין והביא שם דברי הש"ג במרדכי סוף גיטין שכ' שכן נראה לו לעשות בגיטין שלא לייחד ב' עידי מסירה אלא לומר שמעו כלכם הכשרים להעיד כו' עיי"ש ולפי ענ"ד אינו נכון לעשות כן וגם דברי הש"ג תמוהים לי דמבואר בגיטין דף ס"ד ופסק כן בש"ע סי' ק"כ באהע"ז באומר כלכם חתימו או כלכם הוליכו בעינין דווקא עד שיחתמו ויוליכו כולם ואם לאו הגט בטל וא"כ פשוט דהה"ד אם מיחד כולם לעידי מסירה בעינין דווקא עד שיהיו כל הכשרים עדים ואע"ג דדין זה מבואר בש"ס בגירושין נראה מסברא דהה"ד בקידושין כדילפינין לענין כמה דברים המובאים באהע"ז בסי' ל"ב מויצאה והיתה

ולכאורה יש להביא ראי' לזה דהרי גם בשחרור בעינין עד שיחתמו כולם כדמוכח בגיטין דף יו"ד מדכשר בע"א כותי דטעמי' דכשר משום דבעינין שיחתמו זה בפני זה משום גזירת כלכם וא"כ קשיא למה תניא בגיטין דף ט' בשלשה דרכים שווין גיטי נשים לשחרורי עבדים כו' הו"ל למיתני גם הא דכלכם ואי בכלכם לא דמיא הו"ל להש"ס לומר על הא דקאמר שם למעוטי מאי. הו"ל למימר דלמעוטי הא. ואלא ע"כ דדמיא וכדמוכח מעד כותי וא"כ למה לא תניא וע"כ כתי' הש"ס דמילתא