מהר"ם שיק חושן משפט קצג

למלכי אוה"ע כל שעושין לתקנות העולם דיניהם דין. ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס חח"מ סי' מ"ד רצה לומר דמהתם ילפיני' דינא דמלכותא דינא ועוד קשיא לי מדברי הכ"מ בפ"ה מה' יסודי התורה הלכה ה' שם שכ' דלכך פסק הרמב"ם כר"ל בירושלמי פ"ח דדווקא בייחדו לחיוב מיתה דלשון כשבע בן בכרי ולשון הקרא אשר נשא יד במלך משמע כן. וקשה אכתי דלמא דווקא נגד מלך ישראל אלא וודאי דאין סברא לחלק וזה דלא כדברי הרמב"ם הנ"ל

ואפשר כיון דריב"ק קרי לי' לרשב"א שם בב"מ חומץ בן יין ואלי' לר"י ב"ר יוסי התרעם עליו בזה ונהי דמ"מ מוכח דגם למלכי אוה"ע ניתן הרשות מ"מ אפשר טעמם דאיכא חילול השם להרוג ישראל בפילוליהם ולכך לא כ' הרמב"ם אלא מלך ישראל. מיהו אכתי אי משום הא לא ארי' דמושכחת לה כמעשה דהריב"ש סי' רנ"א דהי' לישראלים רשות מן המלכות והוי לי' לאשמעינין בכה"ג דמותר. ואפשר דלרבותא נקט הרמב"ם מלך ישראל עיין בתשובת מרן הנ"ל דיש סברא לומר דדינא דמלכותא דאוה"ע בי' שייך טפי דינא דמלכותא עיי"ש

אמנם כל זה לדינא אבל מהתם עצמו מוכח דלכל הפחות אין לגדולי ישראל להתאמץ ולהשתדל וכמ"ש הרשב"א בתשובה הנ"ל המובאת בב"י סי' שפ"ח. וגדולה מזו אפילו יש חשש סכנה לכלם כ' הרמב"ם דאפילו יחדוהו ואפילו חייב מיתה דאין מורין כן וכמו"ש בפ"ה מה' יסודי התורה הלכה ה' והוא מהירושלמי. והגם דהב"ח בתשובה סי' מ"ג צידד בזה וכ' סברות לחלק ולדבריו יש גם כאן מקום לחלק ולהתיר. מ"מ הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז סקט"ו לא ישרו בעיניו החילוקים עיי"ש. ולכך נהי דאין למחות לאחרינא ומאן דעביד ומשתדל כדין עביד דיש לו הרבה פוסקים לסמוך עליהם. מ"מ עכ"פ אין לגדולי ישראל להשתדל בזה אלא להיות בשב וא"ת וכמו שאמר שמעון בש"ט ומה אעשה שאין דמך מסור בידי ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט' וכעת אינו בידי כו' והמקום יפרע מהם וד' יגזור פרצת עמו בני ישראל ברחמים דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה נ"א איזה השמטות שנשמטו ממקומן בחלקים הקודמין וקנו מקומן כאן. בימי הפורים יתברך לדור דורים. הרב המופלג החרוץ מוה' מרדכי פריד ני' אבדק"ק אסאנפא יע"א

מכתבו קבלתי ומה שהקשה על תוס' חולין דף ז' וגיטין דף ל"א שכ' דמהני נותן עיניו בצד זה אלא דמ"מ אין מגביהין ומשמע דבנתינת עיניו בצד זה מותר בשבת א"כ קשיא הא דתנן בשבת בפרק מפנין דטבל מוקצה כו' הא חזי לי' ע"י מה שנותן עיניו בצ"ז. הנה קושיא זו כבר הקשה בשעה"מ בפ"ד מהלכות תרומות הלכה י"ו ועוד קושיות כיו"ב יעיי"ש ואני כתבתי בחידושי למס' חולין דף ז' לישב די"ל דדווקא בחול מהני נותן עיניו מצד ראוי להרמה. דהרי גם והרמותם כתיב ומצוה בהרמה וכמ"ש התוס' בנידה דף ס"ה ע"ב ואע"ג דהא דא"א בהרמה הוא רק מדרבנן. מ"מ מאי לי אם אינו אפשר לבשלה מצד שהוא אנוס שאין לו כלי או שא"א לו מצד תקנתא דרבנן. וכיו"ב כ' הב"ח בחו"מ סי' ז' והובא בש"ך שם סק"ה וא"כ לפי ס"ד דתוס' דאפילו להרים מותר שפיר ס"ל דגם בשבת מהני נותן עיניו בצד זה אבל לאחר שתירצו התוס' דאסור להרים ממילא לא מהני נותן עיניו בצד זה וכעין דאמרינן דאם אינה ראוי' לבילה בילה מעכבת הה"ד הכא כיון דאין ראוי להרמה הרמה מעכבת כן כתבתי שם בחי'

אבל עתה שמתי אל לבי דבלא"ה לא קשה קושיא הנ"ל דהנה התוס' בגיטין דף ל"א הקשו רק על תרומה דלמה אין מגביהין תרומה ובבכורות דף נ"ח ובמנחות דף נ"ה הקשו למה אין מגביהין תרומות ומעשרות. ונראה דלרבנן דאבא אליעזר בן גמלא דווקא בתרומה מהני מאומד ובמחשבה וכן לאבא אליעזר לפי מ"ש התוס' בגיטין דווקא בתרומת מעשר מהני אבל במעשר ראשון וכ"ש במעשר שני או מעשר עני לא מהני אומד ונותן עיניו ולכך הקשו התוס' רק אתרומה אבל התוס' בבכורות קאי לריב"י דסובר דגם במעשר ראשון מהני נותן עיניו ולתוס' מנחות דף נ"ד ע"ב ד"ה ונוטלת אפילו לאבא אליעזר מהני גם במעשר ראשון. ולכך הקשו התוס' גם אמעשרות. מיהו התוס' במנחות שם בד"ה וניטלת בסופו כ' דדווקא במעשר ראשון מהני אבל במעשר שני ומעשר עני לכ"ע לא איתקש לתרומה ולא מהני מאומד ונותן עיניו. ולפי"ז א"ש ומיושב קושיא הנ"ל כיון דכל טבל הוא טבול גם למעשר שני או למעשר עני וזה א"א בשבת לתקנו וא"כ הוא אסור דגם הטבול למעשר עני אסור בחיוב מיתה לפי הש"ס יבמות דף פ"ו. וא"כ כיון דהוא אסור ממילא היא מוקצה

ועפי"ז מיושב דאין דברי התוס' סותרין עצמן דבחולין דף ז' ע"ב ד"ה והתיר כו' כ' התוס' להוכיח מהא דמהני גבי בית שאין נותן עיניו מוכח דמיירי בדמאי ובתוס' מס' גיטין דף ל"א הנ"ל כ' דגם בוודאי מהני נותן עיניו וא"כ איזה הוכחה יש אמנם להנ"ל א"ש דגבי בית שאן שמועיל נותן עיניו גם למעשר שני או למעשר עני מוכח עכר"ח דדמאי הוי וא"ש לדעתי ובזה אחתום בברכה ידידו הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה נ"ב בעזהי"ת עש"ק וירא תרל"ח פה חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב להרב המופלא ומופלג בתורה כש"ת מוה' אברהם צבי יונג ני' יושב בשבת תחכמוני בבערג אויפא"לא יע"א

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני להודיע לו דעתי בענין עסי"ג עסענ"ץ דסדר מלאכתו שצריכין בכל שעה לערות בתוך המאשין שבו ענינים שונים עם סממנים שעליו מעלין ע"י חביות שלמעלה ממנו ע"י הצאפי"ן מים ושפירטע"ס וזה יורד למטה ושוב שופכין אותו למעלה עד שנעשה חומץ ושאל אם יש היתר בזה לעשות כן גם בשבת ודעתו דלפימ"ש הטו"ז באו"ח סי' שכ"א ס"ק ג' דאסור לשפוך לתוך כלי שיש בו חומץ יין או שאר משקין משום דהוי ככובש כבשים. וכיון דזה הוי רק איסור דרבנן וא"כ ע"י גוי הוי רק שבות דשבות ושרי לדעתו יעיי"ש במג"א בסי' שכ"א סק"ז דאוסר לערות מים על בשר שלא נמלח ויום שלישי שלו בשבת ואסר לעשות זה אפילו ע"י גוי והנוב"י במהד"ת סי' צ"ב הביא דברי המג"א שם ס"ק י"ג דאפילו במידי דאינו לאכילה וכל זה לשפוך מים כדי לתקן במקום הפסד נמצאו מסכימים להתיר ע"י גוי

אמנם בנידון שאלתו בענין עשיית חומץ אני חושש שיש בו איסור דאורייתא אם אמנם שאין אני בקי בתוכן הענין מעשיית החומץ מ"מ אני משער לפי דעתי שבתוך הסימנים והדברים שמניחין בהאמאשיע"ן יש בהם זויע"ר. שטא"ף וע"י שפירטע"ס והמים ששופכין ומערין עליהם כמה פעמים מוציאין הכח מהזויע"ר שטא"ף ונעשה ממנו חומץ ואם כן הוא נראה דהוי מלאכה דאורייתא כעין בורר ומחבץ כיון דבורר הזויע"רש שטא"ף וכדאיתא בסי' שי"ט סעי' י"ז ובמג"א שם ס"ק י"ד ובביצה דף י"ד ע"ב דשופך מים על קטניות הוי בורר עיי"ש וגם יש לעיין אם אין בו חשש לישה וכדאיתא בסי' שכ"א סעי' י"ד וסעי' ט"ז. ועכ"פ אפילו אם נימא דאין בו חשש דאורייתא והוי רק שבות דשבות. מכל מקום אינו מותר אלא במקום פסידא ויעיין במג"א סי' ש"ז סעי' ז' דאינו מתיר אלא ע"י הפסד גדול דווקא. ומעלתו לא ביאר אם הוא דבר הפסד

והנה באמת כבר נשאלתי על ענין הזה (עיין חאו"ח סי' קל"ה) ואמרו שאם אין שופכין בשבת נתיבש והוי הפסד מיהו שמעתי מאנשים דפה שיש להם ג"כ עסק זה שאמרו שאין מערין בשבת כלל אלא שעי"ז צריכין אח"כ ביום א' שפירטע"ס יותר עד שיבוא הדבר שוב על תיקונו. ואפשר שההוצאה של השפירטע"ס שצריכים יותר ביום א' אין עולה יותר ממה שצריכין לשלם להגוי בעבור מה ששופך ומערה גם בשבת. ואמנם יש עצה טובה יותר מזה וכבר התרתי שם בתשובה הנ"ל לאחד לעשות כן. והוא שבש"ק לא ישפכו מים ושפירטע"ס על המאשיע"ן כי אסור לעשות עסק בשבת כדי להרוויח בו. אלא שבשבת יניחו לשפוך ע"י גוי חומץ שכבר נגמר ומתוקן והיינו שיתנו חומץ מתוקן בחביות שהוא למעלה על המאשיע"ן וכמו שעושין בחול במים ושפירטע"ס יעשו בשבת בחומץ ולא יהא נעשה בשבת חומץ חדש ועכ"פ ירוויח שלא יתייבשו הסימנין אשר הם בהמאשיע"ן. ובכה"ג נראה בוודאי דאין חשש איסור ואפילו אם גם בזה יצאו חלקי' הזויע"ר שטא"ף מחדש מ"מ הרי אינו מתכוון לזה ואפילו נימא דהוי פ"ר הרי קי"ל באו"ח סי' רנ"ג במג"א דפסיק רישא ע"י גוי