מהר"ם שיק חושן משפט קפה

תשובה ל"ז בעזה"י פ' בראשית תרל"ט לפ"ק פה חוסט יע"א

עובדא בא לפנינו באחד שהי' לו חזקה. על הרבה דברים מהארענדעס ואחד השיג את גבולו והוסיף על הרענד"א ההוא וגוף הדבר כבר מבואר בשאלות ותשובות הרבה בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק חו"מ סי' ק"ד ובס' שואל ומשיב סי' כ"ב ובס' דברי חיים סי' מ"ו והנראה לפי ענ"ד ממסקנת הפוסקים הנ"ל דוודאי מה"ת אסור להשיג גבול ואפילו עני המהפך בחררה נקרא רשע אבל אין צריך להחזיר אותו דבר ור"ג מאור הגולה הוא וסייעתו תיקנו ע"י חרמות שיש חרם על המשיג גבול כל זמן שאינו מחזיר לו אותו הדבר. אבל אם מחזיר לו את הדבר או אפילו הוחזר ממילא ואעפ"י שעי"ז צריך הראשון להוסיף מעות על השכירות ממה שהי' נותן עד עתה מ"מ אין צריך המשיג הגבול להחזיר המעות הזאת אשר השוכר צריך להוסיף ע"י המשיג כי זאת לא מצאנו בדברי ר"ג מאור הגולה כלל

וגם אין לומר דהוי כמזיק ומסור דחייב לשלם משום דינא דגרמי כשאר מזיק דחייב משום דינא דגרמי זה אינו דוודאי אם כבר זכה הראשון והחזיק עתה בהרענד"א מחדש אז המשיג הוי כמזיק אבל כל זמן שלא זכה מחדש בהרענד"א ההיא והי' אפשר לגוי או לאיש אחר שהי' רשאי להוסיף על שכר הרענד"א. אלא שזה המשיג בא והוסיף א"כ לא הוי ברי היזיקא וגם דיני דגרמי לא הוי ולכן אינו חייב לא משום מזיק ולא מכח דיני דגרמי דדינא דגרמי לא שייך אלא בברי היזקא כמבואר בחו"מ סי' שפ"ז ואינו חייב אלא בדיני שמים כשאר גרמא בניזקין כן נראה לפי ענ"ד

ובגוף הדבר כבר האריכו האחרונים ועיין חת"ס חחו"מ סי' ק"ד ובשואל ומשיב ח"א סי' י"ט ובס' דברי חיים ח"ב סי' מ"ו ומדברי כולם נלמד דס"ל דבוודאי אין יכולין להוציא מן האיש המשיג גבול הראשון מה שהוסיף על מאי שנתן השוכר הראשון ובשואל ומשיב ח"א סי' ל"ד ביאר הטעם ג"כ כמו שכתבתי לעיל דלא חשיב גרמי דלא הוי ברי הזיקא אלא גרמא ופטור כדקי"ל בחו"מ סי' שפ"ז הנז"ל. ובס' דברי חיים סי' ל"ד כ' ג"כ דמן הדין א"צ להחזיר מה שהוסיף על השכירות אלא שכ' שם דבמנהגא תליא מילתא. ובגבולינו אינו מנהג להחזיר מה שהוסיף הרוצה להשיג ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. ובאמת על דבר כזה קשה לבוא על שורש הדבר אם יש מנהג קבוע בזה או לא ואם הוי ספק בהמנהג הא קי"ל אפילו בספק תקנה ומכש"כ בספק מנהג אין מוציאין ממון ועי"כ קשה מאוד לעמוד על שורש הדבר

ובאמת בס' ישועות יעקב בחו"מ סי' קנ"ו צידד לומר דכל דיני דרגמ"ה הם מדינא משום דקי"ל דיני דבר מיצרא דהוא השוכר הראשון וכ' שם ג"כ דאם הוסיף השוכר השני חייב לשלם להשוכר הראשון מה שהוסיף עליו ובאמת הדבר תמוה וכדלעיל ואפשר דהישועות יעקב מיירי דכבר הי' הרענד"א שכור ביד השוכר הראשון מחדש ואח"כ בא השוכר השני והוסיף עליו דאז הוי כמסור ולכן כתב דחייב לשלם לראשון מה שהוסיף על המקח ממה שהי' עולה עד עתה. וכן משמע מדבריו ממה שהביא ראי' מחו"מ סי' שפ"ז דמשמע ג"כ בכה"ג כן נראה לפי ענ"ד הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה לח ב"ה חוסט יום ב' פ' וירא תרל"ט לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה מוה' זאב וואלף הלוי ראזענבלום ני' אבדק"ק סעמארטין יע"א במדינת זיבענבורגען

מכתבו קבלתי בשבוע העברה ובו נשאלתי ממעלתו ני' ע"ד יהודי אחד שלקח בשכירות משר אחד בק"ק קיקעלבורג את הרעגא"ל ממקום הנ"ל ובכל זאת ביומא דשוקא הגדול שיש שם במקום הנ"ל ששה פעמים בשנה הי' דרכם של הערלים ולהבדיל גם יהודים למכור שמה משקים חריפים דהיינו יי"ש וכיוצא ואין שום אדם מוחה בהן לא השר ולא הרענדאטער וזה הי' כך מכמה שנים עד עתה. והנה בקיץ העבר נודע לשוכר הרענד"א הנ"ל שמחוק המלכות הוא שאין רשות לשום אדם למכור י"ש אף ביומא דשוקא במקום שיש זכות רעגא"ל חוץ להראנדאטיר וכאשר נודע לו הלך להערכאות שיהיו בעזרו לעכב את כל הבאים שמה ליומא דשוקא למכור י"ש וכן נעשה. ועתה קמו איזה יהודים מרעישים וצועקים חמס באמרם שיש להם חזקה בזה למכור י"ש ביומא דשוקא והשוכר הנ"ל המעכב ומוחה בהם עושה בזה שלא כדין ע"כ תוכן השאלה. ולדעת מעלתו השוכר את הרעגאל שהוא ה"ה כ"ה יהודא מאנדעל ני' הדין עמו בזה וזכה ויכול למחות בשאר בני אדם. ולדעתי אין זה פשוט ואין זה מוסכם

והנה בתשובת שואל ומשיב סי' כ' הביא עובדא כיוצא בזה שאחד שילם מס שיהא לו רשות למכור בחנותו עססענ"ץ ושאר בעלי חניות מכרו ג"כ עססענץ בחשאי ולא שלמו מס והעלה שם בשואל ומשיב דאין המשלם מס ממכירת הסענז רשאי למחות באותן שמוכרין אססענץ בחשאי בלא תשלומי מס בשום אופן ויעויי"ש טעמו ונימוקו. ונהי דעובדא דשואל ומשיב הנ"ל הי' קצת באופן אחר שגם החניות האחרים אם היו משלמין מס הי' להם רשות למכור בלי שום מוחה אבל כאן שר' יהודא מאנדעל שכר את הרעגא"ל כולה וראה שהפקודה היא שאחרים אינם רשאין למכור וא"כ אפשר לומר דזה אינו דומה להך דהתם משום דהתם המשלם המס רצה למסור אותם המוכרים בחשאי לעכו"ם על מה שמוכרים בלא מס. אבל כאן הפקודה היא כן שאין אחר רשאי למכור

מכל מקום הרי טעמו משום דדינא דמלכותא דינא וזה שייך בכל הרענדע"ס ובכל המינים ואפי"ה הסכימו הפוסקים שיש להמחזיקים מעיקרא טענת חזקה והובא בפוסקים בשם ר"ג מאוה"ג ז"ל שעשה חרם על זה וכיוצא בזה. ועיין בחת"ס בחחו"מ סי' ק"ד ובשואל ומשיב הנ"ל בחלק א' מסי' י"ט ואילך ובתשובת דברי חיים בכמה תשובות. ומה שכתב דבהיזק גדול כ' הרא"ש ב"ב דף כ"ג דאינו צריך למחות דמסתמא אינו מוחל היינו בקרקע שהיא בחזקתו. אבל זכות שהי' אפשר לו ליקח אותו מחבירו ולמחול בו ולא מחה ולא לקח בוודאי מחל ובפרט בנידון דידן דלפי הנראה דגם קודם ששכר, ר"י מאנדעל הנ"ל את הרענד"א הנ"ל. בוודאי הי' הרענד"א ביד אנשים אחרים והניחו למכור ביומא דשוקא גם למי שלא הי' לו זכות בהרענד"א. ולפי מ"ש השואל ומשיב הנ"ל היו רשאין למחות ואעפי"כ לא מיחו. בכהאי גוונא נראה דהוי מחילה

ומ"ש בשם המרדכי פרק הגוזל דאם השר אינו רוצה שידור שם ישראל אלא ברשות ראובן יכול ראובן לעכב היינו בדבר שתלוי בהשר ומי שאין לו דין בן עיר בעיירות האלו דהיינו שאינו משלם שם מס כמבואר בחו"מ סי' קנ"ו (דביום השוק אין להשר דין למחות לאנשים הבאים למכור י"ש לכל הפחות לאחרים שאינם מבני העיר) אבל מי שנותן מס והוא מבני העיר רשאי לעסוק להחיות את עצמו ואחד שרוצה ליטול העסק ולחזוק בו עפ"י דין תורה אינו יכול לפסוק חיותי' דחברי' לפי מ"ש השואל ומשיב הנ"ל וניהו דדינא דמלכותא דינא. ומשום זה רצה השו"מ שם להתיר בליצטאציא"ן. ומכל מקום בכל מקומות מושבות בית ישראל מוחים ואין מניחים להשיג גבול השוכרים ומחזיקים משנים קדמוניות איזה דבר אין רשות לאדם אחר להשיג גבולם לשכור את הרענד"א שלהם כי הם קודמים לכל אדם אחר

ואם אמנם דוודאי נראה אם הישראלים שיש להם חזקה למכור י"ש ביומא דשוקא הם מבקשים ורוצים שיתן להם ר"י מאנדעל זאת בחנם אפשר דבכה"ג לית להו על זה חזקה. ונהי דקי"ל דמכירי כהונה אסור ליטול מהם. ובב"ב דף קכ"ד ע"ב אמרינן בכה"ג דאפילו בכור נוטל פי שנים דנקרא מצוי בידו דבכור אינו נוטל אלא במצוי. מ"מ אמרי' בירושלמי גיטין דף ל"א דאין מכיר לעני משמע דעני לא זכה להקדימו. מ"מ המסית והנותן עצה להשר שלא יתן בחנם אלא לשלם לו הוא וודאי כעין מסור

וכן נמי אם השר רוצה שגם מזה שמוכרים י"ש ביומא דשוקא ישלמו לו והאנשים שמכרו עד עתה טוענים שהם קודמים נראה ג"כ דוודאי הדין עמהם כעין דקי"ל בחו"מ סי' קע"ה בדיני מצרנות במי ששכר הבית וכן אמרינין ב"מ בפ' איזהו נשך דמי שהשדה או הבית במשכון אצלו הוא הבר מיצרא. וא"כ הכא נמי אם השר אינו רוצה לחלק הזכות מהרעגא"ל שלו להרבה אנשים נראה דתליא בפלוגתא בפוסקים אם יש לאחד חזקה בשכירות דירה ורוצים למכור את כל הבית דווקא פליגו בזה הפוסקים בתשובותיהם אם מחוייבים לשלם להמחזיק בדירה עבור חזקתו