מהר"ם שיק חושן משפט קפד

אפילו בשוכר מגוי ולענין בר מיצר אין חולק בין שוכר למשכנתא כמבואר בב"מ דף ס"ח ע"א. וא"כ גם כאן לראובן יש לו דין בר מיצרא. מיהו זה אינו דהרי קי"ל בחו"מ סי' קע"ה סעי' ל"ו במוכר כל נכסיו לית בי' משום בר מיצרא. אלא דגם זה אינו מוכרח דהרי הסמ"ע שם ס"ק כ"ג כ' שם הטעם בשם הרא"ש והטור דלא שכיח קונה כזה שיקנה הכל ביחד וא"כ אפשר דבשכירות דלפי הנראה שכיחים דשוכרין הכל ביחד ומחלקין ביניהן מ"מ לא מצינו דשכירות עדיף מקנין והרי עיקר דין בר מיצרא נאמר בקנין אלא משום דשכירות ליומא ממכר הוא אמרינן דגם בשכירות דינו כמכר ולא אישתמט בשום מקום לומר דשכירות עדיף וכן הובא בס' שואל ומשיב ח"א סי' ל"ב דבשכר הכל לא שייך דינא דבר מיצרא. ובזה מיושב קושית הנתיבות המשפט בסי' רל"ז דלמה לי תיפוק לי' מצד דינא דבר מיצרא ולהנ"ל א"ש

מיהו בלא"ה בנידון הנ"ל הרי גם מעיקרא הי' שמעון שוכר מהגוי הכל ביחד. מ"מ נפ"מ אם לוי משכיר מהשדות ששכר לשאר יהודים ומשכיר גם החלק שהי' לראובן לאחרים אז אכתי יהי' לראובן טענת בר מיצרא דבשלמא אם מקיים הכל לעצמו א"כ ממנ"פ מעיקרא כששכר מהגוי לא שייך דינא דבר מיצרא ועכשיו מי יכול להכריחו להשכיר אבל אם לוי משכיר לאחרים גם חלק ראובן אכתי יש לראובן דין בר מיצרא לפי מ"ש הטו"ז סוף סי' קע"ה דגבי שוכר כה"ג יש בו דין דבר מיצרא. נהי דלכאורה הי' קשה לי דאימת חל שכירות השני לאחר שכלה זמן שכירות הראשון וכמ"ש המל"מ בפ"ו מה' שכירות הלכה ט' ואז כבר פקע זכות שכירות הראשון. מיהו זה אינו קושיא דמ"מ כיון דקבע זה כבר כאן דירתו ונוח ומקובל לו אית בי' משום ועשית הישר והטוב ושפיר כ' הטו"ז וא"כ ה"נ יש לראובן דין ב"מ

מכל מקום הא קי"ל בחו"מ סי' קע"ה סעיף וי"ו דנהי דדינא דב"מ אינה תלוי' במשכיר או מוכר ואפילו לא ניחא למוכר נשאר החיוב על הלוקח. והה"ד על השוכר מיהו היינו באין הפסד למוכר או למשכיר אבל ביש הפסד למוכר או למשכיר אין בו דינא דב"מ כדאיתא בסי' קע"ה סעי' כ"ג וא"כ בנידון הנ"ל אם הוא האמת כמו שאמר לוי דלא איתדר לי' בהדי ראובן ואין אדם דר כו' ויש למשכיר פסידא בכה"ג לא תיקנו וא"כ אי אפשר שיזכה ראובן משום בעל מיצרא על חלקו שהי' לו מאז

ועתה נבוא לבאר אי יש בזה משום עני המהפך בחררה וזהו החשש הב' ונאמר הנה בשכירות מבואר בפוסקים דאפילו לר"ת דס"ל בהפקר לא מקרי רשע אבל בשכירות לכ"ע הוי רשע ומרן הגאון בעל חת"ס זצלה"ה כ' בחלק רביעי בסי' ע"ט וסי' קי"ח דאפילו בהפקר היכא דאומנתו בכך והוא חיותי' גם לר"ת אפילו בהפקר אית בי' משום עני המהפך בחררה כו' וגם מ"ש מעלתו נ"י לפי מ"ש הרמ"א לפי דעת הסמ"ע אם הראשון עשיר לית בי' משום עני המהפך המעיין בר"ן שם בריש פרק האומר דהקשה על זה מרב גידל ותי' דלקיחת קרקעות גם לעשיר אינו מצוי כל כך ולכן גם אם הראשון עשיר אית בי' משום עני המהפך בחררה עיי"ש וא"כ נראה דהה"ד בנידון הנ"ל דהוי שכירות קרקעות ושכירות ליומא ממכר הוא ולא מקרי מצוי כולי האי וכוונת הרמ"א קשה לכוון בכל אופן. וא"כ אפשר דאית בי' משום עני המהפך כו'

מיהו נראה דבלא"ה לא שייך בנידון שלפנינו כלל עני המהפך כו' דהרי בתחילה זה י"ב שנים כששלח ראובן את שמעון לשכור לא מבעי' לדעת הנוב"י מהדו"ק בחאהע"ז סימן ע"ג דבשליח לגרש בע"כ אמרינן דאין שלד"ע לכ"ע כיון דאיכא חדר"ג וה"נ שמעון הקונה וראובן שכר ממנו. אלא אפילו למאן דפליג על הנוב"י מ"מ לפי הנראה הקונטראקט הראשון נכתב על שמו של שמעון והמשכיר לא ראה כלל את ראובן ולא השכיר לו אלא השכיר לשמעון ושמעון הוא השכיר לראובן ואם הי' שמעון משכיר או מוכר עתה לאחרים הי' שייך על הלוקח או השוכר דין עני המהפך כו' אבל כיון דשמעון מעכב הכל לעצמו ואינו נותן אלא בעיסקא ללוי ועל עיסקא לא שייך דין עני המהפך משום דהאי מהימן לי' והאי כו' ובפעם הראשון ששכר הא ברשות ראובן שכר וא"כ נראה דאין לראובן טענה מדין עני המהפך כו'

ועדיין נשאר לבאר אם שייך כאן חשש הג' שהובא שם בסי' רל"ז בהגהות הרמ"א דיש חרם לשכור מגוי דירה שדר בה ישראל ומקור חרם זה מבואר בתשובות מהר"מ מרוטנבור"ג בסופו. והתקנה היתה אפילו לאחר שיצא ישראל מן הדירה משך שנה אחת ודווקא אם הגוי רצה להוסיף עליו ועוד האריך שם עיי"ש מבואר דעיקר טעמו שלא יוציא הגוי מישראל ממון שלא כדין בהוספת שכר שכירות בתים ומשום השגת גבול ולא פליג בתקנתי' ולפי מ"ש בתשובת הב"ח בסי' ס"א אפשר דבשדות וכרמים לית בי' משום דינא דחרם דר"ג. וי"א דגם בשדות שייך ולפי דעת הרמ"א שם בשם מהר"מ פדוו"א גם בהלוואה איכא. א"כ כל שמחי' עצמו בו אית בי' משום חרם דר"ג ואפילו אי הוי ספיקא איתא בכנה"ג סי' ק"מ בשם הרבה פוסקים דספק להחמיר ובתשובת שואל ומשיב סי' כ' כתב דהוי ספק ממונא ולקולא לנתבע אמנם לפי מ"ש מרן הגאון בחת"ס חחו"מ סי' ק"ד דמצד החרם אינו צריך להחזיר אם הוא רוצה לעמוד בחרם ואין בו שום דין ממון רק ספק חרם ולחומרא וכ"כ בתשובת מהריב"ל

אמנם מעלתו ני' כתב בזה ג' טעמים דלית בזה חדר"ג א' משום דהוי משכנתא בלא נכייתא דאיתא בכנה"ג סי' ק"מ דלית בי' משום חדר"ג ולי הדבר תמוה שהרי לפי מ"ש מעלתו ני' בתחילת דבריו שהגוי השני קנה לל"ב שנים וא"כ אין זה משכנתא אלא מכר גמור לזמן וכדאיתא בחו"מ סי' רי"ב סעי' ד' שיכול לבנות ולהרוס ולשנות כאדם העושה בשלו. ויעיין במל"מ בפי"א מהלכות שמטה אלא שעפ"י דינא דמלכותא יכול המוכר לפדות ואם אינו פודה הוי כאלו קנה מחדש ולית בי' משום רבית ואפילו במשכנתא בלא נכייתא אמרינן בב"מ דף ס"ב ע"ב דאינהו בתורת זביני אתי לידי' ועיי"ש בפי' רש"י וכיון שכן עדיף משכירות ובוודאי מכירה לזמן מקרי משכונא גבי' ועדיף משכירות ואית בי' משום חדר"ג

ומטעם זה נראה דגם טעם ב' שכתב מעלתו כו' וכ"כ ג"כ בשואל ומשיב סי' ל"ג ודלא כהרדב"ז דכיון דנשתנה הבעל דבר אין כאן דין חדר"ג לא נראה ג"כ לפי ענ"ד דבוודאי אם הגוי הראשון נתגייר בסוף זמן מכירתו והגוי הראשון רוצה למכור או להשכיר לישראל הי' אסור ללוקח הישראל השני הבא מכוחו והמוכר הראשון שנתן לו רשות לעשות בתוך שדותיו כבעל הבית בכלל זה ג"כ כאלו אמר לו שיכול למכור או להשכיר לישראל וגם הישראל ששכר מגוי השני הוי כאלו שכר מישראל כעין שאמרו בב"מ דף ל"ו ע"א באומר לו שרשאי להשכיר לאחר לדעתך ויעויין בש"ך בחו"מ סי' ל"ה ס"ק ז' בגוי ונתגייר דמקרי תחילתו בכשרות הואיל ובידו להתגייר. וזה נראה טעם הרדב"ז ח"ד סי' ל"ג המובא בתשובת שואל ומשיב בסי' ל"ג והוא נ"י השיב על דבריו ולפי ענ"ד דברי הרדב"ז נכונים וכמו שהסברתי

ומ"ש מעלתו ני' כיון דשתק מחל הנה המהרי"ט בחחו"מ סי' ל' כ' דחזקה הוי כקרקע. ובבי"ש סי' צ' ס"ק נ"א הביא ג"כ פוסקים דס"ל דחזקה הוי כקרקע והסכימו שם האחרונים דהוי ספיקא דדינא. ובחו"מ סי' רמ"א סעי' ג' מבואר דבקרקע אפילו דר בה לא מקרי מחילה וגם נראה דהוי מחילה בטעות

אמנם מ"ש מעלתו ני' הטעם באות א' משום דבאיסורא אתא לידי' ומעיקרא הוא השיג גבול נראה שפיר דאין לנו להחזיק ולסייע לו לדבר עבירה לעבור בחרם וכן איתא כיוצא בזה בתשובת שואל ומשיב שם בסי' ל"ב מהא דאמרינן ב"מ בפ' השואל כאשר עשה כן יעשה לו. מיהו גם זה אינו מספיק דנהי דמקצת מן חזקתו בא לו באיסור אבל כפי שיעור שהי' לו בהיתר בשכירת הראשונה שהיו אז הרבה שותפין על כיוצא בזה לא מצינו כאשר עשה כן יעשה לו. רק דבדבר שבא לו באיסור או ברמאות לא נחזיקנו בידו. אבל שנאביד ממנו גם הדבר הבא לו בהיתר זה לא שמענו וא"כ עדיין הי' לראובן מקצת טענה מצד חדר"ג. על חלקו שהי' לו בה מעיקרא

אכן כבר כתבתי שלפי ענ"ד ראובן לא הי' לו שכירת קרקעותיו מגוי אלא מישראל דהיינו שמעון דהוא הי' השוכר מהגוי והוא הי' המשכיר לראובן וזה עשה מדעת ראובן וחדר"ג הי' רק בשכר ביתו ואינך מגוי אבל בישראל מישראל לא תיקן חזקה וא"כ הדין נראה לי: אמת כמ"ש מעלתו ני' והסכים עמו הגאון מלבוב נ"י אבל לא מטעמי' אלא משום דראובן מישראל שכר ולכך אין לו טענה וחזקה על שמעון ולוי כן נראה לי לפי מה שהבנתי תוכן המעשה מדברי מעלתו ני' ובד"מ אין מורין מבלי שמיעת הבעלי דינים לפני הדיינים ולא כתבתי זה להורות על המעשה הנ"ל אלא לעשות רצון מעלתו ני' לזאת גיליתי דעתי בזה ומעלתו ני' שקבלו אותו עליהם הנראה בעיניו יעשה הכ"ד ידידו הק' משה שיק מברעזאווע: