מהר"ם שיק חושן משפט קעז

ועדיין אנו צריכין להקדים עוד הקדמה ג') אם מעשה הפרנסים מועיל אפילו כשמוחין בהן אנשי הקהל. והנה במאירי ר"פ בני העיר הביא י"א לפרש דברי הירושלמי המובא בר"ן אי כשקבלו היינו שאמרו הן ואי לא קיבלו היינו מיחו בם אפילו יותר מזיי"ן טובים לא מהני אלא בסתמא ולפי פירוש זה מבואר בירושלמי אם כששמעו לא קבלו אין מעשה זיי"ן טובי העיר מועיל אמנם המאירי כ' שם דאין פי' זה מחוור מ"מ על הדין אינו מבואר דפליג וכבר הביא מעלתו ני' דברי המבי"ט בח"ר סי' פ"ד שכ' בהדיא דבעינין שלא ימחו בני העיר ורק אז מועיל מעשה זיי"ן טובי העיר. ואע"ג דהרשב"א בתשובה סי' תרי"ז קרא להו אפטרופסין ובאפטרופס שמכר הרי הדין דאם הבדילו היתומים אין יכולין למחות אא"כ טעו וכדאיתא ר"פ האיש מקדש מ"מ גדולים שאני וכעין שאמרו בכותב נכסיו לאשתו דעשאה אפיטרופסת ויכולין הבנים למחות כן יש לומר גם בענין זה

ומ"מ אין מדברי המאירי והמבי"ט הנ"ל ראי' לנדון שלנו. דהרי היכא דרוב העיר מוחין לא קא מבעי' לן דוודאי מועיל המחאה שלהם משום דהוי כאלו סילקו זיי"ן טובי העיר מההתמנות שלהם וכמ"ש מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' ה' דהם מתמנים בפה ומסולקים בפה. וכן לא קא מבעי' לן אם הרוב מסכימים והמיעוט מוחין דפשיטא דאין מועיל המחאה מהמיעוט משום דדברי המיעוט בטלים לגבי הרוב וכאלו אינם. כי קא מבעי' לן בדבר שאינו נוגע לרבים כעין נידון שלנו דהרבים אינם זוכים במקומות שבספסל המזרחי שבעזרת נשים ודבר זה אינו נוגע אלא ליחידים דהרבים כבר הסיחו דעתם ובטלו זכותם מהם ואינו נוגע אלא ליחידים דלהרבים לא איכפת להו אם הוא לזה או לזה והיחידים הם המוחין בז' טובים. ולסלק את הטובים אין בכח היחידים וא"כ עדיין נשארו הטובים הפרנסים על זה קא מיבעי' לן אי מועיל מחאה וא"כ אין ראי' מדברי המאירי והמבי"ט הנ"ל דהם מיירי ברבים שמחו בהטובים וא"כ נסתלקו הטובים לגמרי (ונהי דסילוק לא שייך אלא מכאן ואילך וכאן מחו לאחר מעשה מ"מ י"ל מיגו זו הואיל והי' בידם לסלקם נשאר להם גם זכות למחות גם עתה)

ולכאורה יש להביא ראי' מסי' קנ"ג סעי' י"ד דפסק הרמ"א דבזיי"ן טובי העיר אפילו אם הנודר הוא מבני העיר ויש לו זכות אינו יכול למחות ובטל דעתו נגדם. מיהו האלי' רבה שם באמת פליג ואפילו להרמ"א נראה דמיירי שקבלו הז' טובים לענין זה עצמו לבנות ביהכנ"ס כנראה מדברי המג"א שם סקל"ז דמייתי לדברי מרדכי ישן ושם ס"ק י"ב פי' דמיירי בקבלו בפירוש. וכן מוכח לכאורה דהרי מקור דין זה הוא במרדכי ר"פ בני העיר ושם כ' דבעינין זיי"ן טובים וגם מעמד אנשי העיר ואיך כ' כאן זיי"ן טובים לחודא וכן עכר"ח מפרש המג"א בס"ק ל"ו דהקשה מלעיל סעי' ז' דבזיי"ן טובי א"י למחות וקשה הא גם כאן פסק הרמ"א כן ועכר"ח דמפרש דווקא בקבלם לזה (או במעמד אנשי העיר) דברי הרמ"א אמורים. אבל בלא"ה יכול למחות אפילו בזיי"ן טובי העיר. וא"כ הה"ד בנידון שלנו דמעשה זיי"ן טובי העיר מסתמא מועיל דמסתמא ניחא להו וכמ"ש המג"א וכעין זכין לאדם שלא בפניו אבל אם גילה בפירוש דלא ניחא לי' וודאי דאינו מועיל

מיהו בנידון שלנו נראה דבוודאי יכולין למחות דהרי מבואר בסעי' זיי"ן דלשנות מביהמ"ד לביהכנ"ס צריך זיי"ן טובי העיר במעמד אנשי העיר שיהיו מתרצים וביאר הר"ן משום דאית בי' אכחושי מצוה. וכיון דבאכחושי מצוה בעינין דעת כולם הה"ד או כ"ש היכא דאיכא אכחושי זכות של היחידים שלכל הפחות יש לבעלי המקומות של ברכת הכהנים שטע"ט זכות ושייכות והם רוצים לאכחושי זכותם לכ"ע נראה דבעינין דעתם כן נראה לפי ענ"ד נכון

ואחרי כל הבא מפורש כל דיני ספיקות הנ"ל נבוא לנידון הנ"ל שנראה פשוט דאין מכירת הגבאי הנ"ל מועיל שיהי' המקומות של ספסל מזרח בעז"נ למקומי צפוני ודרומי לעזרת אנשים כיון שהוכחש הגבאי משאר יחודי סגולה ואם הם עדים כשרים ואינם נוגעים אין דבריו של אחד במקום שנים ומאי יועיל ת"כ נגד עדים ואפילו אם הוא הבטיח והתנה כן. אין אחד יכול לעשות דבר ולכל הפחות בעינין ג' ואפילו בג' נראה דעת הרמב"ם דאינו מועיל ואפילו אם היו זיי"ן נראה דיכולין בעלי המקומות למחות וכמבואר לעיל ובלא"ה לפי הנראה כבר זכו בהם בעלי מקומות של ברכת כהנים חדא כיון שכך הי' הדיבור ביניהם וקנו על סמך דיבורם וכעין דאמרינין בחו"מ סי' רכ"א זה אומר במנה כו' ודברי קהל אינם צריכין קנין ואפילו לא הי'. הדיבור ביניהם כן מ"מ המנהג ברוב המקומות ליתן המקומות היתרים בעז"נ על עזרת אנשים לבעלי המקומות של ברכת כהנים שבעזרת אנשים. אלא א"כ יש טעם לשנות

וטעם מנהג זה נראה דהוא מיוסד על הא דאמרינן בכתובות דף ס"א דעולת עמו ואינה יורדת עמו וא"כ ראוי לאשה מקומה בעזרת נשים בערך יחוס אישה בעזרת אנשים ואין לומר דזה רק לאיש בביתו אבל מאי איכפת לקהל בזה. אבל באמת זה אינו דהרי אנו רואין בכל הקהילות דכל מי שזכו במקומות הגבוהים בעזרת אנשים כן יש מקום לנשותיהם דוגמתן בעזרת נשים וע"כ דאדעתא דהכי נשתתפו שיסודרו המקומות לפי ערך הראוי להם

וא"כ מקומות הצפוני והדרומי ראוי ליתן להנשים. ג"כ לפי ערך ההוא וא"כ תהי' שוה בשוה עם בעלה ולמה יהי' לה מקום גבוהה ממה שיש לבעלה וכל זה בשאר מקומות אבל אלו שזכו וקנו מקומות של ברכת כהנים שאין דוגמתם לפי ערכם בעזרת נשים וכיון דעכ"פ הדין דאינה יורדת וא"כ ראוי ליתן להם גבוהה ממנו ואם אינה אפשר להיות לתת לכולם כן אין דנין אפשר משאי אפשר עכ"פ יהי' להם מעלה שרשאין לעלות בדמים

וגם זכר לדבר יש שמשגרין לאשה מכוס של ברכה וכ' הפרישה דהמנהג שאין מפסיקין ביניהם כדאיתא בפרישה באו"ח סי' קפ"ג ולכך במקומכם שנראה שלא הי' טעם לשנות ולבטל המנהג שהרי כך הי' גם הדיבור ולכך אל תשנו הדבר וינתנו המקומות ההם שבספסל מזרח לבעלי המקומות שקנו מקומות ברכת כהנים ולפי עילוי דמים ואל תשנו המנהג וכבר כ' הריב"ש בסי' רנ"ג ורנ"ט דיד המשנה על התחתונה ואין משנין בביהכנ"ס מן הנהוג והנראה לפי ענ"ד אשר חנני ה' כתבתי ואתם עם ד' קהל שאנקו"ט יהיו נא אזניכם קשובות לקול דברי כי המשפט לאלקים הוא ולא יהי' במקום תפילה וסניגור חלילה קטיגור ואהבת הניצוח שמעו ותחי נפשכם וישמע לכם אלקים ויהי' שלום בגבולכם ומעלתו ני' יחזיק במעוז השלום ויהי' ד' עמו כאות נפשו ונפש ידידו הדורש שלומו הק' משה שיק מברעזאווי: תשובה כח

בדין ראוי הטור בסי' רי"א כ' אמר מה שאירש מאבא מכור לך כו' ואפילו הדמים שקיבל אביו מיד הלקוחות א"צ להחזיר דכיון שמת הבן בחיי האב לא באו מעולם הנכסים לרשותו וזה בן הבן בא מכח אבי אביו והקשה הרש"ל בתשובה סי' מ"ט מלשון זה משמע דלולא שבאו מכח אבי אביו היו חייבים לשלם הדמים אע"ג דהוי ראוי וא"כ ע"כ סובר דראוי משתעבד ובסי' ק"ד גבי לוה שנפל הבית עליו ועל אביו בני הלוה אומרים אבינו מת ראשון כו' ואינו נוטל המלוה בראוי כו' וא"כ מבואר דס"ל דאינו נוטל בראוי עיי"ש. ומקודם שנבאר דברי הטור באנו לבאר השיטות בזה ונאמר דג' שיטות יש בזה. דיש ב' סברות לומר דראוי אי עדיף מדבר שלא ב"ל או גרע. די"ל דעדיף דהנה ההגהות מרדכי בפ"ק דב"מ הקשה למה נאמר מה שאירש מאבא מכור לך לא מהני מ"ש מאשה דמכרה כתובתה בטובת הנאה עיי"ש שתי' דהכתובה החיוב מחיים משא"כ בירושה דאפשר לו למכור וממילא לא יירשנו ותו דאפשר לו להעביר אותו מהנחלה

והנה לכאורה יש לישב קושית הגהות מרדכי דהנה קושייתו שייך בנכסים שהי' לו לאביו בשעת מכירה אבל נכסים שקנה אח"כ לא עדיף משאר דבר שלב"ל והנה הר"ן כ' בסו"פ האיש מקדש גבי מקדש ה' נשים דגבי ממון אם לא קנה כולו אינו צריך ליטול המקצת ואפילו למ"ד דקני את וחמור קנה מקצת מכירה שאני והמל"מ סוף הלכות זכות ומתנת הביא סתירות בזה וביארתי במקום אחר מכל מקום דבר גדול דיבר בפנ"י בגיטין דף כ"ב דדבר דאין למקצתו שומא ידועה בוודאי לא קנה מקצתו דהרי לא ידעינן פיסוק דמים למקצת. וא"כ כאן באמר מה שאירש מאבא מכור לך וכולל בין מה שבא לרשות האב או לא באו עוד לא קנה כלל. ולעולם הי' אפשר לומר דראוי שבא לעולם יכול למכור הזכות מעכשיו כמו מכירת טובת הנאה

ואם הי' האמת כן לא הי' שייך לומר מה דשלחו מתם ב"ב דף קנ"ט דבן שמכר בנכסי אביו היינו אותן נכסים שהיו לו דאם מת קודם אביו יורשין מוציאין מהלקוחות דיוכלו לומר