מהר"ם שיק חושן משפט קעג

וע"י מחלוקת השיא אחד אותו להפריד את עצמו מישוב הנ"ל וכל התשלומין שהי' שייך בהם לצורך ולקיום מעמד ומושב הישוב. ותבעו אותו ראשי הישוב בד"י והשיב שאינו רוצה להיות חבר עמהם מעתה ולא אמר ע"ז שום טעם וגם לא אבה שמוע לקול בד"י. ועי"ז הוצרכו לילך בערכאות כי יש לחוש אשר ממנו ילמדו אחרים לעשות כמוהו ויתבטל מעמד וחיזק הישוב וכשתבעו אותו בערכאות השיב כי מה שנוגע לצרכי תשלומי הרב ישלם להם כמו עד עתה אבל שאר צרכי הישוב לצורכי ביהכנ"ס ושוחט אינו רוצה להיות חבר עמהם. ואנשי הישוב טוענים שהכל תלי בראבינא"ט וגם טוענים כי זה ששה חדשים אשר בנו להם ביהכנ"ס וגם האיש הנ"ל התחייב עצמו בתוכם וגם אמר למעלתו בינו לבינו שיתן עוד יותר ממה שהתחייב עצמו ועתה אינו רוצה ליתן כפי ההתחייבות שלו. ובבוא הדבר לערכאות בקשו ממעלתו ני' לומר דעתו דין תורה בזה

וכתב מעלתו דממה שכ' הרמ"א בסי' ב' דיש כח ביד טובי העיר להכריח במה שהי' מקדם ובפרט במה שקבלו וא"כ הה"ד בנידון דידן. מיהו מזה מוכח רק דיוכלו להכריח על קהל שלהם אבל מי שרוצה להתפרד ושלא ייחד עם קהלם מנ"ל שיוכלו להכריח שיהי' שייך לקהל שלהם שהרי אין רשות לקהל אחד על קהל אחר וכמ"ש בתשובת מהר"מ מרונטבור"ג סי' תת"ק אלא בדבר עבירה ומשום ערבות וא"כ אין ראי' מהתם. ובוודאי מה שנדר לביהכנ"ס מחוייב משום נדר ואפילו לשאול על נדרו כתב מרן זצ"ל בתשובה הנדפסת דיש לדון אי הוי כנדר ע"ד רבים ושיטעון ויאמר אדעתא דהכי לא נדרנא עיין בתשובה הנ"ל פלפול בזה וכאן שנשתנה דעתו ותליא בדעת עצמו נראה דלא שייך לומר אדעתא דהכי לא נדרנא ועדיין צ"ע מיהו על זה לא נשאלתי רק על גוף הנדון אם יכול להתפרד

ומה שנראה לפענ"ד הנה בשותפין קי"ל בחו"מ סי' קע"ו סעי' ט"ו דאם קבעו זמן אינם רשאים לחלוק בתוך זמן בלא רצון חבירו אלא במקום פסידא אמרינן בב"ק דף קי"ו ע"ב כגון זה שותף חולק בלא דעת חבירו וכיוצא בזה קי"ל בחו"מ סי' קע"ו סעי' כ"ח והנה כל הדרים בעיר אחת ע"כ הם שותפין דהעיר מחברם כיון שצריכין זה לזה וע"י הפירוד יש לחוש לתקלות ולכך אפילו אם רצה מתחילה לקבוע דירה על תנאי שלא יהי' חבר עמהם צריך להיות שותף עמהם איש לפי ערכו אפילו בעיר חדשה שלא הי' מנהג וכמו שהכריח כל זה בתשובת מהר"מ סי' תתקי"ח אלא א"כ הי' המנהג בהיפוך ומטעם זה פסקינין בש"ע חו"מ סי' קס"ג דבני העיר כופין זה את זה בדברים הצריכין אפילו לא הי' מעולם עוד שם ומטעם זה קי"ל באו"ח סי' נ"ה דכופין לשכור מנין דאל"כ זה ימשוך לכאן וזה ימשוך לכאן ויתבטלו ממצוותם ובאמת כל ישראל ערבים

וכל זה בהדרים בעיר אחת אבל הדרים בכפרים וישובים הסמוכים אם לא עשו שותפות אין כאן חיוב וזה כוונת המג"א סוסי' נ"ה בשם מעגלי צדק שיכלו לילך למקום אחר אבל אם התחברו מדעת ונעשו שותפין מה לי שותפין אלו או אחרים אפילו לא עשו קנין פסק הרמ"א בסי' קע"ו סעי' ג' דהואיל ורוצה ליהנות מהנה ובההוא הנאה גמרו ומקנו אפילו בדבר שלא בא לעולם לדעת י"א עיי"ש וכ"ש אם עשו מעשה בשותפות וא"כ נעשו שותפין ונעשו כשאר שותפין ואינם יכולין לחלק בלא רצון חבריהם דהרי השותפות נעשה על עולמית דהרי אם היו הציבור רוצים לדחות את היחיד בוודאי לא היו יכולין ואדעתא דהכי השתתפו וא"כ הה"ד היחיד אינו יכול לסלק את עצמו ולהתפרד מהם כל זמן שהוא דר באופן שהי' עשיית השותפות

וראי' לזה מדברי המרדכי בפרק הגוזל בתרא אות קפ"ג שהביא באריכות בשם מהר"מ והועתק דין זה בקצרה בחו"מ סי' קס"ג סעי' ו' בהגה"ה ומשם מבואר דהה"ד בנידון הנ"ל אין רשאי לחלק. וגם לפי מ"ש התה"ד בסימן שמ"א מא"ז הגדול דאפילו היכא דיכול השותף לחלק היינו אם חולק לגמרי אבל אם עדיין נשאר שותף במקצת דברים אינו יכול לחלק וא"כ הה"ד הכא יש עוד טעם כיון דלענין שכר הרבנות ושאר צרכי הרב אינו רשאי לחלק כיון דהסכים על שכירות שלו והתחייב עצמו על זה בחתימתו וממילא גם בשאר דברים אינו יכול לחלק שלא מדעת ורצון השותפין וגם לטעם השני שם בתה"ד הדין כן. זהו הנראה לפי ענ"ד נכון ופשוט ויהי' ד' עמו ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווי: תשובה כ"ד בעזהי"ת א' פקודי תרל"ו לפ"ק פה חוסט יע"א. החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג המופלג מוה' אברהם גלאזנער ני' אבדק"ק קלויזנבארג יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוו"ד בענין המחלוקת שבעירו שההבערה לחלק יצאה להפריד איש מעל רעהו ועשו להם אנשים פרטיים מנין בפ"ע וכדי שלא יהא ביד הקהל למחות בהם מהשררה קראו להם ספרדיים להתפלל נוסח ספרד ושינו מנהג אבותם אע"ג שכ' המג"א בסי' צ"ח שאסור לשנות שיש לכל מנהג שער בשמים. ואילו עשו כן מצד שבאמת הם חפצים בנוסחא ההיא הי' מחריש אבל כיון שרק למראית העין ובכדי להרבות מחלוקת בישראל ע"כ רצונו למחות בהם ושאל דעתי. והנה באמת לפי הנראה הדין עמו בזה שאין ראוי לעשות כן. אבל מה נעשה הרי האדם יראה לעינים וד' יראה ללבב. ובגוף הדין הנה המג"א בסי' קנ"ד סוף ס"ק כ"ג הביא דברי הרא"ם דאם הביהכנ"ס מכילה אותם אסורים להפרד וכ' בכה"ג דהקהל יכולים לגזור שלא יתפללו עשרה חוץ לביהכנ"ס מפני האומות שיראו שהם רבים וגם מפני היחידים שאין נותנין המסים ומתפללים עשרה במקו"א עכ"ל

והנה מסתמא גם הריב"ש שהביא המג"א שם דהמונע אותם הוי כמונע רבים מלעשות מצוה מיירי נמי בגוונא דליכא פסידא לקהל מזה. ונהי דבוודאי יש לקהל פסידא שעי"ז מכירת המצוות והמקומות המה בזול יותר וגם עי"ז נפחתו הנדרים והנדבות מהם. מ"מ זה לא הוי רק מניעת הריוח דאפילו אם הם הולכים לאותו ביהכנ"ס אינם מוכרחים לקנות מצות ומקומות. אבל אם יש פסידא ממש לקהל בוודאי גם הריב"ש מודה. דהרי כל ציבור בכל עיר ועיר הרי הם כשותפין וקי"ל בחו"מ סי' קע"ו סעי' י"ז ועוד נמצא שם מזה דהיכא דיש היזק להשותפים ע"י החלוקה אסור להם לחלוק ולכך בוודאי גם אם נתחלקו האנשים באיזה קהלה מן הציבור להיותם נפרדים צריכים לשלם כפי מה שמגיע עליהם לפי ערכם לצרכי הרב והשו"ב ולשאר הוצאות ציבור שכבר קיבלו עליהם לחוב וצריכין הקהל לשלם בוודאי גם הנפרדים צריכין לשלם כפי ערך המגיע עליהם ואפילו אם פטרם השררה מבואר בחו"מ סי' קס"ג סעי' ה' ברמ"א שם שאינו יכול להטיל חובו על אחרים שעל ידו יהא אחר מחוייב לשלם יותר מס או שאר ענינים. וה"ה על להבא מה שצריך כל הקהלה לת"ת או לצדקות עניי העיר וכיוצא בזה מחוייבים לשלם ולסייע להכל כמו מקדם ואם עושין כן ואין חשש מפני מראית עין של האומות וכיוצא בזה אפילו אם לפי הנראה עושין שלא כדין אין אנו ערבים עבורם בדברים כאלה דהרי אפילו אם הוא איסור גמור אם אינו מפורש קיי"ל באו"ח סי' תר"ו דאין אנו מחוייבין למחות וכ"ש בענין כזה

ואע"ג שכ' המג"א הנ"ל דלכל מנהג יש שער למעלה ואין לשנות. מ"מ נ"ל מי שנפשו חשקה למנהג האחר ע"ז לא אמר המג"א דמצינו בגמרא וכן הוא בחובת הלבבות שלמצוה או מעשה שהאדם מוצא בנפשו חשק בוודאי יש לזאת המצוה והמעשה שייכות לנשמתו טפי ואני מפרש בזה כוונת הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ דהיינו ששם השי"ת בנפשו החפץ לאותו דבר כו'. וכבר נתפשט הדבר בהרבה קהילות כי האנשים שרוצין להתפלל נוסח ספרד עושין להם מנין בפ"ע. וכבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק ששי מתשובת חת"ס בתשובה הראשונה דאין בזה משום אגודות אגודות

והנה באמת דקשיא לי דברי התשובה ההיא על דברי התשובה שכ' מרן הגאון באו"ח סי' ט"ו כי הגאון ההפלא"ה זצלה"ה והגאון מו"ה נתן אדלער זצלה"ה כי הם בעצמם ירדו לפני התיבה והם התפללו נוסח ספרד כי הם ידעו והבינו עד היכן הדברים מגיעים ושאר המתפללים בהמנין ההוא התפללו נוסח אשכנזי וא"כ מוכח דאפילו בביהכנ"ס אחת אין בהם חשש לא תתגודדו ואפילו בקביעות. ושם בחלק הששי כ' דדווקא באם הוא בביהכנ"ס אחר או אפילו באותו ביהכנ"ס אם הוא רק במקרה בעלמא וצ"ע

ועכ"פ לדעתי רק על מה שיש חשש הפסד ממון יש לדון עמהם. אבל הא אם הם עושין כדין או אין עושין כדין טוב להניח אותם לעשות כפי מה שנראה טוב בעיניהם וחכז"ל אמרו אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר שאסורה כאחותך