מהר"ם שיק חושן משפט קע

מסית ויורד לתוך מחייתו של חבירו שחבירו סמך עלי' וקבע על זה פרנסתו ובא אחר ונטלו ממנו. בזה כיון דחבירו סמך על זה וכאלו כבר הוא בידו שפיר אפשר לקרות את הנוטל ממנו רשע. אבל אם הנכרי מעצמו הולך אצל ישראל אחר ולא עשה ישראל זה רשעות להישראל הראשון. וגם הישראל הראשון לא על גוי שלא ילך למקום אחר אלא שסמך על צדקות ישראל יעשה לו רשעות. ולכך ס"ל לאותו דיעה דמערופיא לא דמי להא דאמרינין ב"ב דף נ"ד ע"ב דהוי כהפקר דהתם לא סמך על הגוי משא"כ הכא דסומך על ישראל חבירו שלא יעשה לו רשעות. לכך נראה דאם הגוי הולך מעצמו אצל הישראל לב' השיטות לית בי' משום מערופיא ומשום עני מהפך בחררה. מ"מ כבר כ' מרן הגאון זצלה"ה שם בסי' קע"ה כיון דמזלזל במקח כדי שיבואו לקנות ממנו בוודאי הוי כעני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו אפילו אם יושב תחת שר אחר הוי רשע כמ"ש רז"ל עני המהפך בחררה כו' נקרא רשע

ועוד נראה מטעם אחר דהרי אמרי' ב"ב דף כ"א ע"ב אמר ר"ה ברי' דר"י פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתא מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב בעא מני' אבר מבואה אחרינא מאי תיק"ו ועכ"פ אבר מתא אחריתא מצי מעכב שלא יעמיד לו חנות במתא שלו דפוסק לחיותי'. ולפימ"ש מרן הגאון בעל חת"ס וצ"ל בחלק ח"מ סי' ע"ט האיסור הוא משום גזל או גזל דאורייתא או דרבנן א"כ אמרו דאין רשאי לעשות חנות בעיר אחרת דלא ליפסק לחיותי', א"כ בוודאי הה"ד אם עושה חנות במקום אחר ומסית קונים ממקומות אחרים ומפסיק חיותי' דחברי' ואינו משלם חד כרגא לאותו שר בוודאי אין לו רשות והוי גזל

ותימה גדולה בעיני מש"כ מעלתו ני' דבפסק הגאון מסאנז זצלה"ה כתוב בו בהיפוך. ולפי ענ"ד דלא אמר הגאון מסאנז זצלה"ה אלא על נידון כעין תשובות פנים מאירות הנ"ל שלא רצה להסית ולהפסיק חיותם של שאר הישובים אלא מ"מ הי' אפשר שיבוא פסידא לשאר הישובים שיהיו צריכין גם הם להוזיל ולהוריד השער. ועל זה אפשר שאמר כיון שזה יש לו שר בפ"ע וזה שר אחר ע"כ אין לו לחוש על חבירו. אבל באמת גם זה קשה דכבר פליג עלי' בתשובת פנים מאירות הנ"ל

ומרן הגאון בעל חת"ס זצלה"ה בתשובה סי' קע"ה לחו"מ כ' דנראה דהוי גזל גמור משום דקי"ל דינא דמלכותא דינא וקנו השוכרים הרענד"א מהשר כל הריוח שיעלה ע"י הרענדא והערלים יושבי הכפרים שתחת השר ההוא מוכרחים לקנות דווקא מהשוכר הרענדא שלו ואם יקנו ממקום אחר יענשו כמו שכ' מעלתו א"כ הוי גזל גמור ונכרי מצוה על הגזל והמוכר להם עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול

ומזה הטעם נסתלק טענת המזיקים שאומרים שאם לא ימכרו הם להם יקנו ממקום אחר ולדעתם הוא כדבר שאין עומד בתרי עברא נהרא ולית בי' משום ולפני עור לא תתן מכשול. וזה טעות דכבר כ' בשמ"ק ב"מ בסוגיא דההוא רעי' ובמל"מ בהלכות מלוה ולוה פ"ד ה"ב דרועה וכן גבי רבית נהי דאם הוא לוקח לא נעשה כלל לפני עור אבל אם צריך שיתן לו אחר דאז אם הוא לא יתן. ואחר יתן יעבור האחר על לפני עור בכה"ג וודאי הנותן עובר על לפני עור שהוא לאו דאורייתא

אמנם לכאורה יש להקשות על דברי מרן זצלה"ה איך כ' דקנה השוכר הרענד"א הא הוי דשלב"ל ואיך יכול להקנות לו הריוח מה שיעלה כיון שאינו בעולם וכיוצא בזה הקשה בס' תוספות שבת סוף סי' רמ"ד על מה שכ' המג"א גבי שוכר המכס דמשכיר הורמנא דמלכא דאיך יקנה דהא הוי דשלב"ל ועיין ג"כ בס' מקור חיים על הלכות פסח סוף סי' ת"ן גבי שוכרי רענדא ונהי דתירצו שם דדינא דמלכותא עדיף והוי כסתומתא דמנהג השוכרים לקנות על ידי זה וקונה אפילו בדבר שלב"ל

מיהו עדיין קשה לי דלפי זה דברי הש"ע סתרו אהדדי דהרי בב"י יו"ד סי' רס"ד הביא דברי הר"ן דס"ל סברא זאת. מיהו הביא שם בשם רבינו יחיאל דסתומתא נמי לא מהני בדבר שלב"ל דלא עדיף משאר קנינים ולפי הנראה מדברי הרמ"א שם נראה דפסק כרבינו יחיאל וא"כ דברי הש"ע סותרים בפרט לפי מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק חו"מ סימן מ"ד דדינא דמלכותא מהני בכה"ג דווקא משום דמחלו והרי מחילה לא מהני בדבר שלב"ל כדקי"ל בחו"מ סי' ר"ט א"כ עמדה קושיא הנ"ל ואפשר לדחות דביו"ד סי' רס"ד אין הטעם משום דס"ל כרבינו יחיאל אלא משום דיש עוד טעמים דלא מהני כמבואר בב"י שם ועוד אפשר לומר דגבי דינא דמלכותא מועיל מצד אחר ואפילו בדשלב"ל כעין דאיתא בחו"מ סי' קע"ו סעי' ג' שם הביא י"א דבאומנים אפילו קנין לא בעינין אפילו בדשלב"ל והטעם משום דרוצה ליהנות זה מזה גמרו ומקנה. וה"נ כאן כיון דהם רוצים ליהנות מהשר וכן השר רוצה ליהנות מהם שפיר איכ"ל דיכול להקנות אפילו בדשלב"ל

ואני כתבתי במקו"א דבמילתא דאיתעביד בין רבים בנשואי העדה נראה דלכ"ע מהני אפילו בדשלב"ל. והכי מוכח לכאורה ממשמורת כהונה שחלקו משה רבינו ודוד המלך עה"ש טול אתה בשבתך ואני בשבתי. והתורה קראה זה קנין כמאמר הכתוב בפרשת שופטים לבד ממכריו על האבות כן נראה לפי ענ"ד נכון. ועכ"פ לפי המבואר דאסור להוזיל ולהסית הערלים שהם מיסובים אחרים שיבוא לקנות אצלו כי ימכור להם בזול, והעושה כן נקרא רשע והוי גזל מדאורייתא ומדרבנן והוא הדין של עני המהפך בחררה וב"א ונטלה. ע"כ אחינו בני ישראל השמרו לכם לעשות כזאת ואל תבנו ביתכם בעולה כתיב ולדעתי טוב וישר שכל החוכרים מהשרים שבהקהלה ושבגלילות ההם יפסרו בינם לבין עצמם בכתב המועיל ויחייב כל אחד א"ע בקנס גדול שלא יהא כאסמכתא ולא יזיק אחד לחבירו וכל אחד ואחד על מקומו יבוא בשלום ויהי' להם ברכה והצלחה הנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה משולשת דברי ידידו הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה כא

בק"ק ציפער יע"א היה להם ביהכנ"ס ישנה שהיתה רעועה וצריכה תיקון רב והשתדלו אצל השררה לבנות להם ביהכנ"ס לפאר את בית אלקינו ובנה את ביהכנ"ס החדשה במקום אחר ואת ביהכנ"ס היישנה נטל לעצמו במקצת תשלומין ונטלו לבנות ממנו בית הספר ולא השוו בענין התשלומין של היחידים וגם יש מהם שנדרו נדרים ונדבות ורצו לנכות אותם בחיוב התשלומין כי אחרים לא נדרו ואדעתא דהכי לא הי' כוונתם ועוד יתברר מתוך הדברים שיבואו לפנינו כמה ספיקות שהיו ואני נתבררתי להיות דיין בדבר הזה עם עוד ב' רבנים שיחיו ויצא הפסק לאו דווקא בדין תורה ממש אלא קרוב לדין תורה וכמ"ש אדמ"ו הגאון זצ"ל בחת"ס סי' רל"ט בכיוצא בזה מדברי תה"ד סי' שמ"ב

והנה מתחילה צריכין אנו לדון אם אותן אנשים שהי' להם מקומות בבהכנ"ס הישנה אם גם בביהכנ"ס החדשה יש להם איש איש מקומו לפי ערך הראוי ויחוס ביהכנ"ס החדשה נגד הישנה ולכאורה הי' נראה פשוט דבכל ביהכנ"ס החדשה כולן שווין והוא בשותפות לכולם והפסידו מקומות מושביהם שהי' להם בישנה דהרי קי"ל אם שכר בית זה ונפל אפילו בנאו המשכיר על אותו מקום אין צריך להניח את השוכר לחזור לדור בו כדאיתא בחו"מ סי' שי"ב סעי' י"ז וכ"ש במכרה. ואם יש לו זכות בבית זה אינו מועיל זכותו לבית אחר וכן נראה מדברי אדמ"ו הגאון זצלה"ה בחת"ס סי' רמ"ב דשם הסכים דלא הפסידו הבעלים זכותם לגמרי הואיל והי' על מקום הראשון אבל על מקום אחר פשיטא דלית דין ולית דיין שיהיה להם זכות

אמנם לכאורה יש לחלק דכל זה אם נפל הבית מעצמו או שלא הי' ראוי לדור בו כלל אבל אם סתרו המשכיר קי"ל שם בסעי' י"ז הנ"ל דצריך ליתן לו בית אחר וא"כ ה"נ הביהכנ"ס הישנה נהי שהי' בנין ישן והי' צריך תיקון מ"מ הי' אפשרות להתפלל בו ועדיין היו המקומות שווין לפי ערכם ורק ע"י בנין הביהכנ"ס החדש הפסידו להם את שוויים לגמרי ונהי דלא דמי לסתר המשכיר את הבית דכמו דרשאי כל אדם לעשות בשלו אע"ג דיבוא עי"ז הפסד לחבירו וכעין דקי"ל בסי' קע"א סעי' א' בהגה"ה והוא מתשובת הרא"ש עיי"ש וכ"ש שיכולין לבנות ביהכנ"ס אע"ג שיבוא מזה הפסד לאחרינא ואין יכולין לעכב וכעין שפסק הרמ"א סוסי' קס"ב דאין יכולין לעכב בנין ביהכנ"ס

מכל מקום בנידון שלנו שנטל השררה הביהכ"נ הישנה לתשלומין עבור החדשה אלא שצריכין להוסיף מאי דביני ביני הוי לי' כאלו החליפו זו בזו וא"כ כל מי שהי' לו מקום בישנה במזרח כאלו החליף עבור החדשה במזרח באותו שטח עצמו. וכ"ש שלולא כן לא הי' בא הדבר לידי גמר שבעלי המקומות היישנים. היו מעכבים והי' נתבטל הדבר ע"כ י"ל שזכו איש איש לפי יחוס מקומו ואמרו חכז"ל והובא במג"א קרש שזכה בצפון לעולם בצפון ואע"ג שאין ראי' מהתם לבטל זכות אחרים עי"ז מ"מ זכר לדבר