מהר"ם שיק חושן משפט קסט

לשאול אותי על עובדא הנזכר בסי' שלפני זה והוא שהקהל עם היחידים הנרשמים שם שלפי כתיבת רה"ק הם לערך ג' רבע הקהילה ובהסכמת הרב הגדול מרא דאתרא שם כו' עשו שני ב"ב לגבאים דמעות אר"י ובחרו בהם לפי שאבותיהם היו לערך ארבעים שנה גבאים ולכבודם עפ"י בקשתם הסכימו כל הנ"ל לעשותם גבאים תחת אבותיהם. אבל יש הרבה מיקירי אנשי הקהילה שאינם מרוצים לזה ויש לחוש ח"ו למחלוקת והסכימו לשאול אותי איך דעתי דעת תורה נוטה אם יש רשות לקהל למנות גבאים אפילו שלא מרצון בעלי בתים או לא

והנה כל ציבור וציבור במקהלות ב"י הם כשותפים ויש לכל אחד ואחד זכות ורשות. לכל עניני הציבור כמו שארי שותפין. אבל כדי שלא להיות הדבר כקדירה דבי שותפי ויהי' זה מושך לכאן וזה מושך לכאן. ונאמר מקרא מלא בפשע הארץ רבים שריה. ולזאת המנהג בכל קבוצת ישראל לבחור להם טובי העיר ולהם מסרו זכות שלהם כדי לעשות כל הדברים וכל התיקונים וכל הצטרכות של כל הציבור על פיהם וקי"ל בחו"מ סי' ב' דטובי העיר בעירם יש להם רשות לענין תיקוני העיר כב"ד הגדול אלא שבמקצת דברים של דיני ממונות אין להם כח אלא לפי המנהג עיי"ש. והמג"א בסי' קנ"ג ס"ק ל"ז הביא בשם המשאת בנימין דהאידנא יש לשבעה טובי העיר כח יותר עיי"ש

והנה בכל עיר ועיר חבורות שונות. חבורה קדושה וחבורה ת"ת וכן שארי חברות. והם ג"כ כשותפים כל חבורה וחבורה לדבר המיוחד לה וכל חבורה וחבורה בוחרים לעצמם גבאים לכל עניניהם. וברוב הקהילות נוהגין שאין להקהל רשות עליהם. ונראה לי שהיא מדינא דהרי מבואר במס' תענית דף כ"ח גבי קרבן עצים. דע"י שהתנדבו אנשים ידועים עצים בשעת חסרון עצים תיקנו הנבואים שביניהם שאפילו אם תהי' העזרה מלאה עצים לא יביאו באותו היום עצים אלא משלהם. והה"ד בכל מצוה שיתאמצו יחיד או רבים לקיים מצוה ההיא זכו באותו המצוה. וזה י"ל הטעם בכל החברות כיון שנתאמצו יחידים באותו מצוה אין להקהל רשות עליהם כיון שכבר זכו באותו מצוה כאלו הוא שלהם

ובזה נבוא לנידון שלפנינו בענין גבאי א"י הקדושה דידוע דהחיוב על כל קהל ועדה לסייע לישיבת א"י ועיין בתשובת אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' רל"ד. ומכל מקום ברוב הקהילות אין חבורה ע"ז אלא דההספקה הוא או מנדרים ונדבות או בשאר אופנים והחיוב הוא על הראשים וטובי הקהל בכל עדה ועדה ובכל עיר ועיר להשתדל בזה וכמבואר בח"מ סי' קס"ג דכופין ליתן לכיס של צדקה וא"כ זה הוא התחייבות על ראשי הקהל. ולכך ג"כ נראה דלהם הרשות לבחור הגבאים שיגבו זאת המעות לא"י ושיתאמצו בזה וא"כ לכאורה שפיר עשו הקהל הנ"ל כיון שהדבר מוטל עליהם ויש להם כח לעשות כפי הנראה טוב וישר בעיניהם וא"כ אלו הגבאים שבחרו נבחרו ביושר ובצדק

אמנם נ"ל פשוט דבוודאי אי אפשר לאדם ליתן זכות לאחר אלא כפי מה שיש בידו וא"כ לפי המנהג דבוחרין טובי הקהל רק לשנה בוודאי על אותו שנה הכח להם לעשות מה שיועיל לתיקון הציבור לפי מה שנראה בעיניהם אבל איך יכולין לעשות גבאים לעולם. וא"כ מצד הקהל אינו מועיל עשיית הגבאים אלא על שנה או על שתים כפי הזמן שנבחרו הם להיות ראשים וטובים על הקהל

איברא דלפי המכתב שכ' הראש הקהל הרי הי' באותו הבחירה ג' רבעי הקהל ורוב הקהל בוודאי יכולין לבחור אפילו על זמן רב. והיינו אם הי' המיעוט ג"כ אצלם דאז אזלינין בתר רוב אבל אם לא היו המיעוט אצלם ולא היו במתא. א"כ כיון דהקהל דינם כשותפין ואם שותף אחד לא הי' במתא כשנדון א' מהם יכול השותף השני לחזור ולדון. וא"כ הא דמועיל רוב הציבור היינו אם הי' שם כולם או שהיו בעירם ולא באו כמבואר בפוסקים בסי' קס"ג בח"מ. אבל אם המיעוט לא היו אז בביתם ולא היו במתא וכשבאו הם מוחין היו צריכין לאסוף ולעשות אסיפה חדשה אם ישארו הגבאים החדשים על התמנותם

מיהו היינו אם אותם הגבאים לא הי' להם שום זכות ויפוי כח להיות גבאים. אבל באמת כיון שאבותיהם החזיקו במצוה זאת לערך ארבעים שנה ומי שהחזיק במצוה אין רשאין ליקח ממנו אך אם גם הבנים יש להם חזקה במצוה זו יש פלפול בפוסקים ועיין בשו"ת אמרי אש סי' קט"ז שהאריך בזה. וגם בספר מחנה חיים ח"ב סי' ח'. ולפי מה שכ' לי הרה"ק במכתבו שהסכים הרב מרא דאתרא בקהלתכם על הגבאים הנ"ל א"כ אפשר שיכריע דעת האומרים דיש לבן חזקה וא"כ חלילה לשנות הדבר

סוף דבר לפי מ"ש לעיל לדעתי עפ"י דעת תורה לקהל למנות גבאים לגבאי אלא שאין להם כח למנות אותם אלא על אותו הזמן שנתמנו הם להיות טובי הקהל אבל רוב הציבור בוודאי יכולין למנות אבל צריכין אז להיות כל הציבור ביחד. ואם קראו אותם לבוא לאסיפת הקהל ולא באו הוי כאלו באו וכפי מה שהסכימו רוב הציבור וכ"ש אם הרב מרא דאתרא הסכים עמהם חלילה לשנות מדבריהם. והנה ידעתי אתכם שכלכם אהובים וברורים ואין ספק אצלי שתשמעו לד"ת וגם אין ספק אצלי שתעשו ותשמעו להרב הגדול מרא דאתרא שלכם ותשתדלו בכל עוז להיות שלום בקהלתכם. וד' יברך אתכם ואת כל אשר לכם בברכה המשולשת וחיים ושלום וכל טוב דברי אהובכם ושוחר טובתכם ודורש שלומכם כל הימים הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה כ' בעזהי"ת חוסט יום ד' פ' בא תרל"ח לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה וביראה שלשלת היוחסין כש"ת מוה' משה האלבער שטאם ני' האבדק"ק בארדפעלד יע"א

הנה כבר כתבתי למעלתו שאין ביכולתי וכוחי להשיב לו. אמנם הואיל והוכפל בקשתו באגרת השני וכתב שהחיות ופרנסת הרבה ישראלים שבגליל שלו תלוים בו אמרתי להשיב בקצרה והוא על דבר המשפט כי בעירו יש יהודים שמחזיקים הרענד"א מהשר. ובהגלילות שם יש הרבה כפרים וישובים של ערלים ובכל מקום יש ג"כ יהודי אחד שמחזיק הרענד"א שם בכפר וישוב ההוא. והמחזיקי הרענד"א של קהלתו היו מוכרים י"ש להערלים שמהגלילות בזול גדול כדי להמשיך הערלים שבכל הכפרים לקנות אצלם ועי"ז נדלדלו ונתענו כל מחזיקי הרענד"א של הכפרים והמה כמה מאות אנשים הצועקים חמס כי אנשי מחזיקי רענד"א העיר פסקו מחייתם. וזה חצי שנה ניתוסף עליהם יגון כי אחד ממחזיקי הרענד"א בכפר הסמוך להעיר מעכב הערלים הרוצים לילך אל העיר והוא מזלזל להם במכירת הי"ש ומתקבצים אליו בכל יום יותר ממאה קונים הבאים מהגליל ההוא. ומעתה מחזיקי הרענד"א בהגליל מוכים בכפלים א' ממחזיק הרענד"א בכפר הנ"ל. והנפלט ממנו הולך אל העיר ועי"ז נפסק מחיית מחזיקי רענד"א הגליל לגמרי. ומחזיקי הרענד"א דהעיר משיבים על טענות אנשי מחזיקי רענד"א הכפרים שיש להם היתר על זה מהגאון הקדוש מסאנז זצוקלה"ה משום שמתחילה הי' כוונתם לטובת הכלל וגם מעיקרא היו מחזיקי רענד"א הכפרים עושים כן. וגם עתה אם הם לא ימכרו בזול יעשו כן בני הכפרים. וגם בימות החורף אם יקחו מהם בבתי הי"ש יקחו רק בתפוחי האדמה וכיוצא. והמחזיק הרענד"א בכפר הנ"ל שמזיק לאחרים טוען שאם הוא לא ימכור ילכו לקנות מן בני העיר הנ"ל. ומחזיקי הרענד"א בישובים עונים ואומרים. כי אינו דומה היזקו להיזק של מחזיקי רענד"א העיר

והנה כל הטענות של המזיקים הם דברי רוח ואין בהם ממש ואסור לעשות כן מן הדין מצד ארבעה טעמים א') מצד זלזול השער מן הדרך והמנהג שבגליל ההוא וכתב בתשובת פנים מאירות ח"א סי' ע"ח דאסור אפילו אם אינו מכוון לקפח פרנסתו של מחזיקי הרענד"א כיון דהלוקחים הם גוים ואע"ג דזה שכר רענד"א שלו משר אחד וזה משר אחר מ"מ כיון שמשנים ממנהג המדינה דהוי כדינא דמלכותא וגורמים שגם שאר מחזיקי הרענד"א יצטרכו להוזיל הם גורמים היזיקות וגרמא בניזקים ג"כ אסור ואפשר דהוי כגרמי עיי"ש כי האריך והביא ראיות לזה. וכל זה אם אינם מסיתים ומכוונים להזיק

אבל בנידון הנ"ל הוי כפוסק חיותא וכמערופיא של חבירו דיש בזה ב' דיעות בש"ע חו"מ סי' קנ"ו ואפילו אם אמרי' כדעת הסמ"ע והסכים עמו מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק חו"מ סי' קע"ה דאם בא הגוי אל ישראל אחר מעצמו אין בו משום מערופיא. ואע"ג דמדברי חות יאיר סי' מ"ב לא נראה כן וגם מעלתו פקפק על זה מ"מ האמת נראה דבכה"ג אינו בכלל עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלו הימנו דמקרי רשע. דהעיקר האיסור ורשעתו דנקרא עלי' רשע שייך אם הוא