מהר"ם שיק חושן משפט קנז

בהם דין הזמה כדי שיפחדו להעיד שקר. ומטעם זה נראה דפסול עדות בכתב. דהנה הרגשת הנפש הפנימיית פועלת על הגוף כמאמר הכתוב הכרת פניהם ענתה בם ונאמר בנחמי' א' מדוע רעים א"ז כי אם רע לב. והנה הרגשת והמיית הגוף פועלת על הדיבור כי האדם שנבהל או נתפחד אסתתם לישני' ואינו יכול לדבר כראוי. וגם כן נודע שאדם שלא מת לבו בקרבו לגמרי אם יעשה מעשה רשע כזה להעיד לפני שופטי אלקים עדות שקר ירגיש בנפשו ולב יודע מרת נפשו ויפחד ועי"ז נסתתם מילולו קצת עד שלפעמים אפשר להבחין ולהרגיש עפ"י דיבורו האם אמת בפיו אם לא. ולזאת נקל לאדם לכתוב שקר מלדבר שקר בפיו. ולכך למעט התקלה צוותה התורה לפסול עדות בכתב ומשפטי ד' אמת וכל זה בעדות בכתב בין אם יכתוב בפני ב"ד וכ"ש אם יכתוב עדותו חוץ לב"ד וישלח לב"ד

אבל שטר ס"ל לרמב"ן וסייעתי' דמהני דגם זה צורך ישוב העולם כמו עדות בע"פ וע"כ התירה התורה. ועוד דבעדות בשטר לא נחשדו שיכתוב אדם ויעשה שטר בשם הלוה ויהי' שקרותם עומד ימים רבים וכשם שאמרו דעדים החתומים עה"ש כמו שנחקרה עדותן בב"ד דלא חציף אינש לזיופא אע"ג דחשיד לטעון שקר בפיו מ"מ לא נחשד על הזיוף בכתב, ה"נ העדים לא נחשדו לזייף בשם הלוה כנ"ל והוי כעין שאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא אמרי מעשה לא עבדי וכ"ש כיון דבע"פ לא נחשדו לשקר גם בשטר הרי ידוע להם כשיבוא לב"ד ויכפור ישלחו אחריהם להעיד בע"פ ובזה לא נחשדו לשקר ולכך ס"ל לרמב"ן וסייעתי' דשטר לא נפסל מכח מפיהן ולא מפי כתבן. וה"נ לא נפסל מכח עדות שאאילה"ז. כיון דלא נחשדו לשקר בשטר ולא קשיא קושית הפנ"י. אמנם להש"ך בסי' ל"ח דסובר דגם בשטר בעי' יכול להזימה שפיר הקשה הפנ"י וצ"ל כנ"ל וכל זה להרמב"ן וסייעתי'. אבל הרמב"ם וסייעתי' ס"ל דגם בשטר פסול מכח כתב. ולפי האמור הי' אפשר לומר דגם הרמב"ם מודה דכמו שלא נחשד לזייף דלא חציף ה"נ לא נחשדו העדים. אלא דכ"ז מה"ת אבל השתא דראו חכז"ל דיש לחוש לזיוף ותיקנו דבעינין קיום. אכתי אפילו יתקיים יש לחוש לשקר העדים שזייפו זה בשם הלוה שלא כדין וע"ז לא מהני קיום ויהי' פסול ע"ז כ' הרמב"ם דמ"מ מהני שטר משום שלא תנעול דלת אבל לעולם מן התורה גם הרמב"ם מודה וכיוצא בזה כתב לי ש"ב הרב המופלג מוה' דוד שיק ני' ומטעם אחר

אמנם המעיין באמת יראה שאין זה דעת הרמב"ם אלא דמה"ת לא מהני. אבל באמת נראה עיקר כמ"ש התומים בסי' כ"ח דבגט וקדושין ושטר מכירה ומתנה וכיוצא בהן שהכשירן בכך והחתימה עושה אותו לשטר גם הרמב"ם מודה עיי"ש. ועפ"י האמור יש להסביר דבריו דהנה מבואר לפיענ"ד דגם הרמב"ם מודה דע"א בשטר מחייב שבועה מה"ת דלענין ע"א לא כתיב עפ"י רק לעדות קם וראי' ברורה לזה מדברי הרמב"ם בפי"ד ממלוה ופסק כן בש"ע חו"מ סי' נ"א סעי' ב' בע"א בשטר והלוה טוען פרעתי הוי מח"ש ומתוך שאיל"מ וקי"ל בחו"מ סי' ע"ה סעי' י"ד דבשבועה דרבנן לא אמרינין משאיל"מ וא"כ אי ס"ד דמה"ת אינו מחוייב שבועה איך אמרינן בי' מתוך שאיל"מ אלא וודאי דבעדות שבשטר לא חשיב בירור ממש מטעם הנ"ל למעט תקלה אבל שפיר מחוייב שבועה וכן מדוייק לשון הרמב"ם בפ"ג מעדות דאין חותכין עפ"י עדות בשטר. והתומים בסי' נ"א שם לא כתב כן ולא זכיתי להבין דבריו

וכיון דאמרנו דלענין הנך דהוי הכשירן בכך מהני לעשותן שטר שוב איכ"ל דמהני גם אח"כ לראי' כעין דפסק הרמב"ם בפי"ג מסנהדרין דאם הוחזק דבר אחד ע"י עד אחד סוקלין ושורפין אח"כ על חזקה זו. ועוד דבאלו וודאי חשיב מעשה ודיבורא אמרי מעשה לא עבדי כדאיתא בגיטין וגם דבהנך לא מושכחת בירור כלל כיון שעל כרחך צריכין שיכתבו כן בשעת מעשה לעשות שטר ואח"כ אפילו אם יעידו בע"פ חשיבו כנוגעין בעדותן לפימ""ש הש"ך בחו"מ סי' ל"ג סק"ט וא"כ אי אפשר לברר יותר ההכרח לסמוך על חזקתם לעשות על פיהם שטר משא"כ בשטר הלוואה ס"ל להרמב"ם לא חשיב מעשה ואפשר שלא יכתבו ויעידו מה"ת על פה ולכך לא מהני מה"ת. ועפי"ז יש לישב ג"כ הקושיא על הרמב"ם מכתובות דף כ"ח ע"א שאמרו קיום שטרות דרבנן יש לישב עפ"י מ"ש התוס' שם בד"ה קיום כו' דמיירי בטוען הלוה פרעתי וא"כ הוי מה"ת מחוייב שבועה ומתוך שאיל"מ ולא בעינן קיום רק מדרבנן לכך מהני להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כן נראה לפי ענ"ד. דברי הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאוווע: תשובה ז' יום ו' עש"ק פ' בהעלותך שנת תרל"ז לפ"ק. מזלא טבא וברכה והצלחה לתלמידי הב' החתן תמים במעלות ובמידות טובות מופלג בתורה חרוץ ושנון מו"ה יעקב שלום ני' סופר

מכתבך קבלתי ועל דבר הקושיא אשר הקשית על שיטת הרי"ף המובא ברא"ש ובר"ן במכות דף ו' דהא דאמרינן אם נמצא א' מהן קרוב או פסול כל העדות בטל שהעד האחר יודע שזה העד הוא קרוב לבע"ד והקשית מסנהדרין דף כ"ג ע"א דאמרי' דאין עד רשאי לחתום אלא א"כ יודע עם מי הוא חותם ופרש"י הטעם משום שמא ימצא חד פסול ויבטל כל העדות ויבוא לידי בושה וא"כ מוכח דאע"ג דלא ידע מ"מ כל העדות בטל עכ"ל ותימה בעיני וכי גברא אגברא קא רמית דהרי הרמב"ם בפ"י מה' עדות כתב דאסור לישראל להצטרף עם עד פסול או גזלן מקרא דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. וכן פסק בחו"מ ריש סימן ל"ד וביאר שם האורים ובס' נתיבות המשפט שם הביאו דאפילו אם לא יצרף עמו לא נתבטל עדות הכשר אפי"ה עובר בלאו הזה עיי"ש. ובשבועות דף למ"ד ע"ב ילפינן מקרא דמדבר שקר תרחק א"כ אם הוא פסול מדאורייתא צריך לחוש עליו שמא השני פסול והוי ספיקא דאורייתא. ובדאורייתא לדעת הרמב"ם המובא ביו"ד סי' קי"ט דבעינין דווקא שידעו שהוא מוחזק בכשרות. ובבכור שור בע"ז דף ל"ט בירר דבדאורייתא בעינין מדינא מוחזק דווקא לדעת הרמב"ם. וא"כ טעמא דר"י שם בסנהדרין הוא מדינא דאין להצטרף להעיד אלא עם מי שהוא ידוע ומוחזק וא"כ א"ש. ואדרבה קשה על רש"י למה צריך לטעם זה וצ"ל דס"ל דסמכינין על סתם ישראל שהוא בחזקת כשרות. ואפילו בדאורייתא סמכינין עליו ולכך הוכרח רש"י לומר משום שמא ימצא חד פסול כנ"ל וא"כ רי"ף ורמב"ם לשיטתם א"ש

ובזה אמרתי לישב לשון הרמב"ם בפ' כ"ב מהלכות סנהדרין הלכה יו"ד שכ' דאסור לדיין לצרף כו' ויליף מדבר שקר תרחק והוא מש"ס שבועות דף ל' ומסיים שם דנקיי הדעת בירושלים היו עושין כן שלא דיינו עד שידעו מי יהי' דיין אחר ולא חתמו אא"כ ידעו מי יחתום עמו עיי"ש נראה כוונתו דאפילו עם דיין דמסתמא הוא חבר לא סמכו על החזקה דמסתמא הוא חבר והמצויין אצל דיינות מומחין הם וכשרים הם וממילא הוי כמוחזק ממש אפי"ה החמירו נקויי הדעת על עצמם שלא יתחברו עמם עד שיהיו יודעין אותם ולכך לענין עדות דפסול מקרא דאל תשת ידך עם רשע ועי"ז נעשה גם הכשר פסול דהרי עבר על לאו דאל תשת והוי כעד חמס דמסיים קרא להיות עד חמס בוודאי אין צריכין ללמוד מקרא דמדבר שקר תרחק משא"כ אצל דיין דלא כתיב קרא דאל תשת ידך למד הרמב"ם מקרא דמדבר שקר תרחק כדאיתא בש"ס שבועות הנ"ל ושם בש"ס דיליף גם עד מקרא דמדבר שקר תרחק הוא רק אגב גררא דאינך

ועוד יותר יש לישב הש"ס דשבועות לפי מ"ש מרן זצ"ל בחיו"ד סי' י"א דכל זמן שלא העיד עליו בב"ד אפילו הוא יודע שהוא גזלן אפי"ה ליכא גבי' הלאו דאל תשת ידך. אבל הא דמדבר שקר תרחק נראה דשפיר איכא ואין זה פוטרו משבועות העדות דהרי יוכל להטריח שיבורר הדבר בב"ד. ומטעם זה נראה לפי דעת הרי"ף דוקא בידע שהשני פסול לו כל העדות בטל. פשיטא דמובן היטב דבדיין אם נמצא קרוב או פסול לא נפסלו כולם כיון דשם ליכא לאו לצרף עמו לכך מוכח ביבמות דף ק"ב דלא נפסלו כולם. ובלא"ה ג"כ כיון דליכא קרא לא ילפינן דיינים מעדות דחד מומחה נמי כשר כן נראה לפי ענ"ד

ומה שהקשית בחולין דף ק"א דקאמר מאן תנא דאיסור חמור אית לי' ריה"ג וביומא דף ל"ו ס"ל לר' ירמי' אליבי' דריה"ג דלאו דנבלה הוא ניתק לעשה לא קשה מידי דאע"ג דס"ל בחדא כר"י הגלילי אינו מוכרח דס"ל גם באידך כוותי' ואחתום בברכה יהי' ד' עמך ויברך אותך דברי רבך הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה ח'

הנה התומים בסי' ל"א סק"א הביא ראי' לשיטת חכמי בריסק שהביא הש"ך שם בסי' ל"א סק"א דע"א שהכחיש לע"א אינם נפסלים. מהרמב"ם שהביא בפ"ב מה' קידוש החודש תי' רבא בשבועות מ"ח דמצטרפין לעדות אחרת היינו לאותו עדות