מהר"ם שיף על זבחים יח:

גמרא רב אמר אחד זה ואחד זה כו'. כצ"ל:

ברש"י בד"ה אלא לרב קשיא מרושלין. הס"ד: ומ"ה וכ"ת כו' דקסבר אבנט כו שע"י אבנט הו"ל כחותך כו' ומכשירו הס"ד: ומ"ה אלא מסולקין כו' כקצרים מעיקרא. הס"ד:

בד"ה ומר סבר כו' ומאן דמחייב כו' יתור בגדים. הס"ד:

בד"ה בד שיהו מין כו' ממשמעותא. הס"ד: ומ"ה חדשים כו' פשתנן. הס"ד: ומ"ה שיהו שזורין כו' כמו לבדו הס"ד:

בד"ה דברים (נ"ל שצ"ל בגדים) כו' ואזיל דבר העולה כו' ליה לעיכובא. הס"ד:

בד"ה ואימא עמרא כו' נימא לבדה. הס"ד:

בד"ה כיתנא כו'. מיפצל לפני טווייתו כו':

בד"ה אגב כו' ונחלק. הס"ד: ומ"ה מכנסי כו' היינו פשתן. הס"ד כצ"ל:

ברש"י בד"ה וערל בשר כו' לא יבא כו' בהדיא. הס"ד:

בתוס' בד"ה מסולקין כו' תמיד נשחט מדו כמדתו כו' ולא לעכב. הס"ד: ומ"ה ואידך כו' התם ר"ש כסות סומא כו' דהאי סוגיא כמאן דמרבי כו'. ע"ש בתוס' מנחות מפורש יותר:

בא"ד ומיהו קשה אההוא דמנחות דלקמן בפ' ב"ש כו'. כצ"ל:

בתוס' בד"ה והתניא משוחקין כשירים כו' תימה דביומא דף יב ע"א כו' ואמאי צריך ריבוי. הס"ד. ור"ל כיון דמשני הכא מה שאינו נשמע ממשמעותא דקרא אינו אלא למצוה. ומיהו למה שפירש"י חדשים כשעה שהיו בבדי פשתנן איצטריך ילבש לאורויי דאינו מעכב ועיין:

בתוס' בד"ה ואימא כו'. מחיטה אחת. הס"ד: