מהר"ם שיף על כתובות צט.

גמ' הא מדרישא שמעית מינה היתה כתובתה ר' כו'. ואף להירושלמי דמוקי בשהוזיל כו' דוקא ביותר מפלגא הא פחות נתקבלה (ר):

גמ' מהו דתימא כו'. ואין להקשות [אי כסברת המהו דתימא דאף בטעות דבדידה מקחה בטל היכא דאיכא למיגזר. א"כ] למה לי בבא דמציעתא היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר כו' דאין זה קושיא:

גמ' איכא דאמרי הא כו'. ושם ליכא למימר הך ב' סברות יכול השליח לומר דטבא לך עבדי לך כי היכי דלא ליפשי שטרי או יאמר בעל הבית לא ניחא לי דאי לא איצטריך זוזי לא מצינא למיהדר. דהא ודאי דבמותר המקח בטל ולא קמבעיא ליה ואין כאן ה"א כלל אלא אם בא לחזור מלתך שאמר להשליח ובזה לא שייך אם לא איצטריך זוזי כו' וק"ל:

פשט דמודה ר"י בקטניות הוא מבואר לנכון. וא"ל דלמא בלא תרתי סרי גדולים משום דהו"ל לעשות לו ריוח יותר דהשתא שהוציא המעות בטלית אין כאן ריוח וה"ל להוציא בחלוק ומה"ט למעול נמי בקטניות דבג' הנשארים היו נותנין לו שוה שש. דמה בכך שהיה לו לעשות ולהמציא לו ריוח יותר ולא עשה ס"ס בהך שלשה שהוציא שפיר קעביד ועשה שליחות בעה"ב וא"כ מעל בעה"ב וריוח ג' הנשארים אינם שייכים לריוח ג' הראשונים משא"כ השתא דמצי לומר לו אילו הוצאת הג' הנשארים בחלוק היה מגיע על אלו הג' טפי דכשמוציאין המעות ביחד לדבר אחד דרך הוא להוזיל. ואצ"ל שהטלית ג"כ שוה שש בשלש. ובקטניות ודאי למאי דמסיק איירי נמי בשוה שש בשלש וכמו שמוכח מפרש"י ומ"מ אמרתי דמצי איירי דזבין קטניות שוה שלש בשלש ובעה"ב מעל דס"ס בשלש עשה שליחות בעה"ב כרצונו ואי משום דלשוה שש היה צריך פולין יאמר לו שלח עוד וקח אם אתה חפץ יותר (ש) משא"כ בחלוק לא יכול לומר שלח עוד דאילו הניח המעות ביחד וקנה הרבה בבת אחת הוי מוזיל גביה טפי משא"כ עתה שחילק מעותיו וקנה בכל אחד רק בשלש שמפסיד הבעה"ב להכי לא מעל הבעל הבית. ולא מצי לאוקמי בקצרה כן דא"כ לת"ק אמאי מעל בעה"ב ותפשוט דשליח עשה שליחותו להכי מוקי לה בזבין שוה שש בשלש (ת) וקאמר הדיקא נמי דטעמא דלא מעל משום דכשקונה הרבה ביחד מוזלי גביה לכן מודה ר"י בקטניות משום שהקטניות בסלע והקטניות בפרוטה אחת דאילו אי אתה אומר כן ולא מעל משום דהיה לו לקנות יותר א"כ גם בקטניות יאמר לו היה לך לקנות יותר אלא ע"כ דאמר ליה שלח עוד וקח גם בחלוק יאמר לו כן מיהו קצת יש לחלק דבקטניות שייך שפיר שלח עוד כו' דזבין ליה כנא כנא בפרוטה משא"כ בחלוק דלחלוק גדול היה צריך והביא לו קטן. אכן כבר אוקמוה בדמייתי חלוק שהיה רצונו בו בר שש בג' (א) ודו"ק ועיין ברש"י ותוס' מעילה משמע שמפרשים בתרתי סרי כפשוטו כפליים וטעמא דמודה בקטניות לפי"ז לא מיושב לכאורה. ואפ"ל דבחלוק שאין לו קצבה כמ"ש רש"י לעיל דבר שאין לו קצבה כגון טלית וחלוק ס"ל לר"י דהכל לבעה"ב [ולא פליג אר' יוסי אלא בדבר שיש לו קצבה] לכן לא מעל שיכול לומר לו היה לך להביא בעד ג' הנותר ג"כ חלוק משא"כ בקטניות שיש לו קצבה כפרש"י לעיל דבר שיש לו קצבה כגון קטניות הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה ולהכי מעל דמאי נ"מ לבעה"ב הלא אינו מרויח כלום דהכל לשליח וכעין שכתבו התוס' לעיל בד"ה כאן שנה רבי רק אילו היה דרך להוסיף לקונה הרבה לא היה מעל הבעה"ב שיאמר לו היה לך לקנות שוה שש בבת אחת ואת אפסדת לי [ולכן צריך לומר דטעמא דמודה בקטניות משום דלא שייך ביה מוזיל גביה בכנא כנא ולהכי קאמר שהקטנית בסלע כו'] ובחלוק א"צ לזה דאף באת"ל שלא אוזיל [מחמת קנייה ביחד] מ"מ אילו מייתית לי בשית היה שוה י"ב. או למ"ש תרתי סרי נקיט באת"ל שאין כאן ריוח של שש בשלש מ"מ כו' (ב) ודו"ק:

יש לומר סברא זו ג"כ בשמעתין אף שהבאת לי חלוק גדול בת שש מ"מ דעתי היה חלוק גדול יותר דבעד שש מוסיפין דבר במקח לפי ריבוי המעות ואתה לא הבאת לי רק בת ו' מצומצם (ג) מיהו תיכף שאינו מביא לו חלוק כמו שביקש חזר הסברא לדוכתא אי מעביר כאבעיא דהכא אמאי מעל ודו"ק:

בתד"ה הא מדסיפא בדזילא כו' דהא כתובתה ד' מאות זוזי כו'. ואי משום מנה שנשאר חייב לה מ"מ לא הול"ל לשון דאיכא למיטעי דמשמע כך וכך בשלמא ברישא לא הו"ל לומר בלשון אחר דהא כתובתה מנה. וא"ל דלימא לכתובתה:

בא"ד ותימא אי בדזילא כו'. דהכי מוכח מדקאמר הא מדסיפא בדאוזיל והול"ל איפכא אי רישא באוזיל א"כ סיפא בלא אוזיל והוי שפיר הפשוט קודם בסדר המשנה ולא זו אף זו קתני [ולזה הקדימו דמשמע ליה לתלמודא הכי דלא אפשר לפרש כו' ועלה המשיכו ותימה כו'. וכן הוא במהרש"א]:

בתד"ה נתן לו כו' יהיב ליה האב לכהן. דינרי טריינוס. קיסר. שייפא מלך. דהוי ליה כ"ה דינרים דהיינו זוזים. ומהדר ליה. הכהן. שתותא של כ"ד הוא ד' ושתותא של האחד דהוא דינר הכ"ה וזוזא דהיינו אותו הדינר ופריך א"ה עשרים נכי שתות הוי ולכהן שייך ה' סלעים דהיינו כ' דינרים במילואו והשתא מהדר ליה שתותא היינו ד' וזוזא היינו ה' ושתות של אותו זוז. ומשני יהיב ליה זוזי מקודם נשארו כ"ד והדר שתותא מן כ"ד דהיינו ד' נשארו כ' דינרין:

בא"ד והשתא תימה כו' הול"ל חומשא מהדר ליה. דחומש של כ"ה שהוא ה' פעמים ה' הוא ה':

בא"ד כעובי דינר זהב. ולא קאמר כעובי דינר סתם אלא ע"כ שינוי יש ביניהם בעובי והשתא מסברא אמרינן ליישב קושית התוס' שדינר זהב עב יותר:

בא"ד ומשני לה בענין אחר. שגבה מכל שבט נ' לי"ב שבטים ו' מאות:

בא"ד והשתא א"ש כו' זוזא של הכרעות כו'. וכיון שהן של הכרעות לא כללן יחד. וכיון דהבעה"ב לא היה חייב לתת לכהן אלא כ' דינרין והוא נותן לו דינר זהב שיכול הכהן להחליף תמורתו כ"ה דינרין לכן מהדר ליה ה' דינרין:

בא"ד שנותן קולבן לכל דינר של כסף. לאו בדוקא דלב' דינרין נותן קולבן רק לא נחתו אכתי לזה עד אח"כ:

בא"ד הנותן סלע ונוטל שקל כו' ומפרש"י כו'. כל זה לשון רש"י עד הא חזינן רק דהיינ"ו שק"ל דרבנ"ן דסל"ע היינ"ו שק"ל דאוריית"א ליתא ברש"י והוסיפו התוס' משלהן משום דעיקר כוונתם להוכיח מפרש"י שעל שקל דרבנן נותנין הכרעה דממתני' דהנותן סלע כו' יש לפרושי בענין אחר ודו"ק. ואולי ברש"י שלפניהם היה כתוב הך דהיינו כו'. והביאו סיומא ומפני שהן כו' חתיכות דקות כו' שלא תימא דוקא לענין הקדש חייבוהו להוסיף קולבן ומה ענינו לשויו של דינר זהב לזה כתבו הטעם כמ"ש רש"י וזהו שסיימו הא חזינן כו' כשפורעים לחנוני כו' וק"ל:

בתד"ה אלא אי אמרת כו' חשיב כמו לא ניחא ליה כו'. אף דליכא כאן סברא דטבא כו' נפשט מכח כ"ש. ופשיט מת"ק דמדר"י נשמע בהיפך מיהו י"ל דשאני התם דלא שייך דטבא כו'. ועיין בזה באשר"י באורך [דכתב וסוגיין דמעביר] דלכאורה ע"כ מדר"י נשמע למסקנא דמעביר על דבריו הוי ומת"ק לא נשמע מעביר או מוסיף ולא שבקינן הודאי ואוחזין הספק ועיין באשר"י:

בתד"ה א"ה שליח אמאי מעל כו' אי נמי כו' אחלוק. ונקיט בשלש טלית לרבותא דאפ"ה מעל בעה"ב לת"ק אף שקנה טלית בדמיו בלא דעתו וכ"ש אי אייתי ליה בשלש חלוק בשש כאשר ביקש ועוד שלש במעות וק"ל: