מהר"ם שיף על כתובות צח:

גמ' בברייתא הראשונה צ"ל רבי יוסי אומר חולקין ובשניה רבי יוסי אומר הכל לבעל המעית וכן מוכח מפרש"י וכ"ה ברי"ף ומרדכי וק"ל:

גמ' הכא במאי עסקינן דאמר להו טלו אחד מדעתו כו'. פי' הרע"ב והרמב"ם שם בסדר המשנה אינן מחוורים ע"ש ודו"ק:

לפרש"י [שפירש דסתם לן רבי במתני' דהכא כר' יוסי] אמאי לא מקשה דר"י אדר"י גם אמאי לא קאמר לפי"ז מתני' דברי הכל (צ) ועיין ודו"ק:

ברש"י בד"ה תן להם חתיכה חתיכה מבשר כו'. כצ"ל וכ"ה בדפוס חדשים ומשנה בהדיא:

בתד"ה כאן שנה רבי כו' כעין משנתינו שוה מנה בר' כו' כן הוא לפנינו והוא נכון ולא נכון להפך [כמ"ש מהרש"א] וק"ל:

בתד"ה כאן שנה רבי כו' אין לדחות כו' דהכא משום דלא יצא הקרקע כו'. פירוש ולהכי הריוח ליתומים דברשותם נתיקר הקרקע דהא מצי למיהדר רק משום דנתיקרה ושוה האידנא כן לפי' הירושלמי אבל בעלמא מנ"ל דהקונה בזול שהריוח לבעל המעות:

בא"ד דא"כ שהקרקע ברשות היתומים גבי שוה מאתים במנה כו' א"ו הכא והכא קנאתן כדפרישית. מיהו לא בדומה דלגבי ר' בק' קנאתה לגמרי כמ"ש התוס' לעיל משא"כ שוה ק' בר' צ"ל שהקנין לענין חזרה [דלא נימא ברשותם נתיקר רק מטעם דגם בעלמא הכל לבעל המעות]. ואפשר דבשוה ר' בק' כיון ששוה כפי ערך כתובה רצתה להוציא הקרקע מרשות היתומים וכמשמעות לשון התוס' לעיל [ולכך קנאתה לגמרי] ודו"ק:

בתד"ה אמר ר"פ כו' כמאן אמרה לשמעתי' כרבי יוסי ומאי חידוש כו' כצ"ל:

בפסק אף שקראו האי דבשמעתין טעות כיון שקיבל קצבתו מה לי בטעותו כו' מ"מ אינו נראה דאיירי בטעות ממש רק טעות הבא בזלות המקח שנתן לו טופיינא בעד המעות ואומר לו אני מוסיף לך כמ"ש התוס' לעיל בד"ה כאן שנה לא שטעה במספר:

בא"ד דהא שוה ק' בר' טעות הוה כו' הא בדבר שיש לו קצבה כו'. מבואר יותר במרדכי עיין עליו:

בא"ד טעם אחרינא גבי חולקין כו'. כמ"ש רש"י דמתנה הוי יש לומר לזה ניתנה כו' וזה לא שייך כאן ועיין באשר"י ובמרדכי:

בא"ד ושוב חזר כו' הכל לבעל המעות. ולא ניחא לאוקמי בשמעתין תרוייהו בדבר שיש לו קצבה ובטעות קתני הכל לבעל המעות דלר"ת ניחא ליה לאוקמי מתני אף כר' יהודה כמ"ש לעיל בד"ה כאן שנה (כתובות ק) גם בדומיא דמתני' דאיירי באין לו קצבה ואינו מוכרח דאיירי בטעות ודו"ק:

בא"ד משום דע"י מעותיו כו'. הכל נמשך להדדי ואפילו חולקין משום דע"י מעותיו כו' זה אין שייך לומר: