מהר"ם שיף על כתובות לד.

גמ' שמסרו לשומר. ואין להקשות מכי שחיט פורתא אפסדי' מיני' אידך מחתך עפר בעלמא ועיין בחידושינו ב"ק ודו"ק:

בתד"ה ור"ש וכו' תימא כו' ואיפכא כו'. לא שייך הכא היכן הסברא מבחוץ ולמ"ל הגז"ש (ז) [דאינו] רק הקישא וגילוי מלתא דמה מצינו לחודא ודו"ק:

בתד"ה בשוגג וכו' מתני' דהשוחט בשבת כוותי'. כדלעיל ואי לדידי' אסור אף למוצאי שבת היה קשה שחיטתו כשירה קתני כו' כמו לר"י הסנדלר ואי לאחרים שרי בו ביום וכו' וק"ל:

בתד"ה אמר קרא כו'. עיין בחידושי ב"ק. ולוי"ל כו' אין להקשות כדפריך יכול אפילו בשוגג כו' א"כ למה לי קודש ולכם דהכי פריך יכול אפילו בשוגג הייתי ממעט ואיצטריך לכם להיתירא דשוגג ולעולם במזיד אסור בהנאה כקודש: ונראה דלסמוך לכם בלא קודש למחלליה אינו ענין כלל ודו"ק:

בתד"ה היא קודש כו' ואין להקשות לא לכתוב לא הוא ולא קודש כו'. לא הזכירו לכם [וזה נשאר קשה אפילו לתירוצם] עיין בכ"ז בחידושינו:

בתד"ה מאי טעמא כו' לא בעי למימר כו'. ע"ש בחידושי והיה צ"ל דנקיט שבת לרבותא דר"מ דאף דאיהו לא מיחייב מתחייב שלוחו דלא כקושית מר זוטרא: