מהר"ם שיף על גיטין יב.

גמ' ובמגו דזכי ליה לנפשיה וכו'. דאיירי בבעה"ב המלקט פיאה בשדה אחר (ע):

גמ' ת"ש עבד שגלה כו'. ולא רצה לשנויי במעלה לו מזונות ואין רבו חייב לזונו ההעדפה דאין רבו חייב לפרנסו מיבעי' ליה כדבסמוך ניזון מתפרנס מיבעיא ליה ועוד מעשי ידיו מהי תיתי לא יהיה לרבו ואפילו ההעדפה כיון שמעלה לו מזונות דבשלמא השתא קמ"ל אף שאינו מעלה לו מזונות וכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי כו' ודלמא לא ימצא בכל יום להשתכר והתורה אמרה בערי מקלט וחי אבל במעלה לו מזונות א"צ למימרינהו וק"ל:

גמ' העדפה פשיטא כו' כיון דכי לית ליה כו'. לא מיבעיא לומר בקצרה וחי דכיון דיש לו מזונות מאי עביד ליה חיותא שייך ביה לזה אמר מהו דתימא כיון דכי לית ליה כו' וכפרש"י וק"ל:

גמ' מדסיפא דלא אמר ליה וכו'. משנה סגנון הקושיא דלעיל דכוותיה גבי אשה וכו' ואפשר דהכא פסיקא ליה טפי חילוק דלא אמר מדקתני סיפא ואם אמר וכו':

גמ' הכא במאי עסקינן כו'. ראיתי כתוב ולא משני דאמר ליה צאי כו' והקדיש ההעדפה ולוה להעדפת מזונות דתקשי ליה ולימא ליה הקדש כו' דא"ל הקדש ניחא ליה כיון דאין להקדש בו רק ההעדפה משא"כ עתה דאית להקדש גוף מלאכת העבד ניחא ליה שפיר ודו"ק:

ברש"י בד"ה עבד כנעני. דבעבד עברי כתיב כי טוב לו עמך עמך במאכל כו' כדאיתא בפרק נערה:

בתוס' בד"ה עבד נמי כו' וא"ת אטו כו'. לכאורה הא לרשב"ג בסמוך קושטא הוא כן וי"ל כמ"ש התוספות לקמן בסמוך דדוקא בשני בצורת אבל בשאר שנים ימצא מרחמין יותר ודו"ק:

בא"ד ולהכי קאמר לעיל ש"מ יכול וכו'. והתרצן משיב הכא במאי עסקינן דאמר ליה כו' וסומך עצמו כדמסיק באמת:

בתוס' בד"ה מספקת מאי למימרא כו' אי אמרת בשלמא כולהו בדספקא וכו'. לפום ריהטא לא הוצרכו להזכיר כולה בדספקא רק אא"ב רישא בדלא אמר לה תנא סיפא כו' אבל השתא דמוקמית רישא בדאמר לה ולא תני הך סיפא כו':

בסוף הדבור מאי למימרא כו'. וא"ל תנא סיפא דמספקת לגלויי רישא דלא איירי במספקת דא"כ העיקר חסר דהא לא קתני במספקת בהדיא בסיפא ודו"ק: