מהר"ם שיף על חולין נז.

גמ' שמוטת גף בעוף טריפה. שבורת גף סמוך לגוף לא הוזכר בגמ' להטריף ונשתברה גפיה כשירה בכל גוונא תנן וחידושו במרדכי משום חששת נקובת הריאה ועיין בב"י. וכן שבורה ושמוטת יד בכל גוונא כשירה ובש"ד ע"ש באותן שהודפסו עם הגה"ה הוזכר לטריפה גם במבוא שערים האריך בזה:

גמ' אנא מתניתין ידענא בו'. רב ידענא הול"ל:

בתוס' בד"ה שמוטת יד כו' ואמר ר"ה כו' אבל ברגל כו'. עיין ברש"י שם [דפירש דמטעם שמוטה אתי עלה] ובסמוך (ד"ה) [ר"ה] דמכשיר [שמוטה היינו] בעוף [דוקא וכמ"ש התוס' בסמוך לחלק בין בהמה לעוף]:

בתוס' בד"ה דלמא שאני ליה ותימה כו' אם רוצה לומר שאם ניטל כו' וחתיכה דטריפה כו'. הומ"ל מיד מר"א דפ"ק רק רצו ליישב מקודם היאך אפשר לפרש כן דא"כ היינו חתוכה לזה כתבו דחתוכה דטריפה היינו באמצעה ולא מסתבר להו לחלק בין נשמט וניטל כולו כשירה ונחתך טריפה אפילו בפרק העליון כבטחול דניטל כשר ונחתך טריפה לזה כתבו וחתוכה דטריפה כגון באותו עצם האמצעי כו' ואע"ג דבאותו כו' אע"ג דמצינו סברא זו [לחלק בין ניטל לנחתך] בטחול וקצת בכוליא ואילו סברא זו דנחתך מקצתו להטריף ונחתך יותר [דהיינו למעלה] להכשיר הוא סברא רחוקה עיין באשר"י פרק בהמה המקשה באורך מסתבר להו לחלק יותר בין נחתך במקום צומת הגידין או בעצם שבו צומת הגידין לנחתך בעצם העליון דשם כיון דניטל כשר כ"ש נחתך דטחול חידוש הוא:

בא"ד והיה לו לפרש כו'. ולפי"ז לא א"ש כל כך ואל תתמה כו' מהי תיתי לתמוה וק"ל: