מהר"ם שיף על חולין מט.

גמ' למה נקרא שמה ריאה. אף שאין לחפש טעם על שם העצם וכרס וטחול ולב וכה"ג מה טעם להם מ"מ זה כבר יש לכל אחד שם פרטי אונה ואומה ועיין מ"ש בכתובות מאי אלמנה כו':

גמ' לאכילה או ע"י סממנים אין במשמעות הלשון דבר והיפוכו:

גמ' והלכתא לאחר שחיטה פירש מפורש טעמו בב"י משום בן חביב:

גמ' מפי גבורה לא למדנו כו'. כצ"ל:

גמ' דתניא את החלב המכסה וגו'. כצ"ל כבאידך בברייתא וכדמשמע (מהתם) [מהתוספות] (*ה) עיין ברש"י:

ברש"י בד"ה ואת מה בידך רב ביבי שיילי' לר' זירא. דא"ל ר' זירא שאל דכבר נשמע מה בידו שישב ושנה ותפס בידו מימרא דר' מלוך הלכה אבל ר' זירא לא שנה הדין רק סיפר לו שר' מלוך אמר בהיפך ועוד מהי תיתי שיש דבר אחר בידו לשאול לו ואת כו' אבל ר' זירא דשאל לר' מלוך אי אמר כן משמע כאילו הדבר תמוה בעיניו ויש בידו בהיפך ועוד דא"כ הו"ל לומר ומר מה בידיה כדאמר ליה חיי דמר דאנא וכו' כדדייק תלמודא בעלמא דקאמר ליה את ולא קאמר ליה מר ש"מ תלמיד חבר כו':

ברש"י בד"ה כהנים שהקיבה כו' ומשום ר' ישמעאל נקיט לה. לא נתחוורתי: