מהר"ם שיף על חולין מט:

גמ' להביא חלב שע"ג הדקין כו'. ולא נקיט נמי קיבה בדאקשתא דאסירא לכ"ע דאפשר דלא משתמע דקין מיניה (דאיכא) [דאינו אלא] קרום ונקלף ואסירא משום שחלב הקרב מחובר בו (*ו) או משום שהיה צריך להאריך ולפרש דאקשתא כו':

גמ' תותב קרום ונקלף כו'. פי' שהקרום הוא למטה כתותב פרוסה והחלב ע"ג באופן שנקלף הקרום עם החלב ולר' ישמעאל פי' קרום על גבו ולא תותב קרום וכן משמע בהדיא בי"ד [בטור] ומ"ש [הטור] ושלא יהא בשר חופהו הוא דין באנפי נפשיה ומימרא מפורשת לקמן בפ' גיד הנשה וכבוד הב"י מ"ש לא ידעתי וכו' במקומו מונח (*ז):

גמ' חדא כו'. ושקולין הן ועוד התורה כו' וראוי לפסוק כרב ששת דמיקל אף באת"ל דבענין אחר אם פליגי לענין מלתא דליכא הפסד ממון ראוי יותר לסמוך על רב:

גמ' אני ראיתי נחש כו' שטיא הוי כו'. ר"ל שטיא הוי דנחש אינו שותה כו' ובסמוך משמע דטעמא שהציר שורף ומבטל הארס ולכך כי הוי ליה גילוי שדייה בציר ודו"ק:

גמ' ת"ש דאמר ר"נ אינהו מיכל אכלי כו'. אף דחלב חיה וחיטי דכרכשתא וטרפשא דלב שרי באכילה ולא סתמי טעמא אחרינא נגעו בהו משום דעשוי ככובע:

ברש"י בד"ה כנדוקא מוכר כדים. נראה דקיימי כנדי כנדי דלעיל (חולין דף מ"ח ע"ב) נמי מגזירת הך לשון היא ככדים:

ברש"י בד"ה התורה חסה כו' על ממון של צרי עין. שהרי הצרעת באה עליו בעבור שהוא צר עין ובא אשר לו הבית כו':

ברש"י טרפשא דלבא כו'. וה"ט דריאה הסרוכה בשומן הלב כו'. לרש"י חלב טהור סותם אפילו באבר אחר שאצלו [לאפוקי דעת התוס' בד"ה חלב טהור וכמבואר בב"י] ונסרכה בשומן הלב דהיינו הכיס שהלב מונח בה טריפה דטעמא דכשר כסדרן משום דהסרכה והאונה שאצלה סותמה ובכל אחד לחודיה לא סגי ולהכי צריך לעיל (חולין דף מ"ח ע"א) והוא דסביך בבישרא לא בגרמי ועיין בלשון רש"י לעיל במימרא דרבא בכסדרן כו':

ברש"י בד"ה מיכל אכלי ליה כו' ש"מ האי כו' קרי ליה ר"נ בר חימצא כו'. דהא (ר' חנינא) [ר"ה בר חנינא] ור"ה בריה דר"נ פירשו דברי ר"נ דחימצא לא סתים ובר חימצא סתים א"כ בר חימצא היינו ע"כ דאייתרא:

בתוס' בד"ה להביא חלב כו' או שעל הקיבה לאידך ולמעט כו'. ולא חד לרבות על הקיבה וחד על הדקין גם יש לראות אם שע"ג הדפנות יש לו תותב כו' או לא ועיין בת"כ: