מהר"ם שיף על בבא מציעא עג:

גמרא כופיתא פירש בערוך סל ונראה שצ"ל טופיתא. עיין בנ"י [שכתב בשם התוס' דהכא אפילו בשעת פרעון מותר בסתם אף דבהלואה אסור אפילו בסתם כמו בהלוהו ודר בחצירו הכא דהוי דרך משא ומתן שרי] ונראה שזה דעת הרמב"ם הובא בטור י"ד סי' ק"ס דקשה שם הרמב"ם דידיה אדידיה [דבדינא דהכא מתיר אפילו בשעת פרעון בסתם וברבית מאוחרת אוסר אפילו לאחר הפרעון ובסתם ולא התיר אלא בת"ח והיינו משום דמחלק בין דרך מקח וממכר ועיין בט"ז סי' ק"ס סי"ז ס"ק י"ב] ודו"ק:

גמ' מ"ש מהא דתנן כו' דלמא שאני התם דאתני או דכתב וכו'. וכבר למדתי כאן אחר החילוק:

ברש"י בד"ה לא שקילנא אגר ביתא וכו'. עיין בהגהות מרדכי:

ברש"י בד"ה ומבחרי ליה כו' ועדיין לא יצא השער וכו'. לכאורה יצא השער ואין לו או לא יצא ויש לו שוין הן ואפשר דאם יצא השער שיש הרבה לוקחין שקונין כשער של עכשיו אין זה רבית רק טובה הוא דעשו לרבנן דאין כאן הנאת הלואה משא"כ כשלא יצא השער דלא נמצאו קונים והללו מקדימין המעות מיחזי כרבית. או אפשר לומר [דבלא יצא השער מסתמא אמרינן] שנותנין מעות על השער כאשר יצא השער בטבת כן יקחו וא"כ למה מקדימין דא"ל משום דהשתא הוא בזול דהא עדיין לא יצא השער והם נותנין מעות כאשר יצא השער בטבת אע"כ לכך נותנין המעות קודם זמנו בהנאה שיקבל עליו המוכר קלקול דחימוץ (ר) ול"ד לעלמא דשרי יש לו בחטין וה"ה ביין גופיה במתני' וברייתא דר' אושעיא משום דקלקול דחימוץ שכיחי כ"כ התוס' לעיל [בבא מציעא דף ס"ד בד"ה אי תקפה דחימוץ דיין שכיח] וע"ש ועיין מ"ש בגליון הרי"ף החדשים:

בתוס' בד"ה רב מרי וכו' והי' בנו של איסור גיורא. כדאיתא בהדיא בפרק מי שמת דהשתא א"ל דרב מרי דהכא הוא דפרק מי שהחשיך והיה בימי רבא והאי דהחולץ היה בימי רב דהא מדקאמר אכשרי' ע"כ גר היה ואותו שגר היה היה בימי רבא: והא דיחסו על שם אמו בפרק מי שהחשיך כתבו שם התוס' מיוחסת היתה כמו אבא שלום בן אמא מרים ר"ש בן פזי רבנא עוקבא כו' בר ברתי' דרב:

בתוס' בד"ה נטר שתא כו' בסוף כל חודש. וה"ק נטר שתא אחר זמן חיוב השכירות דהיינו אחר כלות חודש הראשון שמנהג בשאר בני אדם ליתן שכירות נטר י"ב חודש דהיינו חודש בשנה שניה ור"מ ז"ל משבש שיבשא בכאן:

בא"ד ומיהו קשה למה לא ניכה וכו'. אף לפי מ"ש רש"י עד שאכוף את העובד כוכבים לשלם וכו' דמשמע שרבא שילם לעובד כוכבים מ"מ יכול רב מרי לומר לא תסלקני מבית זה עד שתשלם לי שעבודי שיש לי על הבית. וכתב הר"ן מלישנא עד דמסלקינא לך כתב הראב"ד שרבא קיבל עליו לפרוע לרב מרי חובו בשביל העובד כוכבים ומש"ה אמר אנא נמי וכו' משום דישראל הבא מחמת עובד כוכבים הרי הוא כעובד כוכבים לפיכך אמר לו עד דמסלקינא לך בזוזי הרי היא כמכורה בידך עד שתגבה חובך ע"כ:

בתוס' בד"ה דסתם כו'. עיין בהגהות אשר"י:

בתוס' בד"ה השתא וכו' ויקח זה שכר שנתן. הקשה מהר"ש מה שכירות נתן הא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכו' ונראה שכתבו זה לפי שיש מתרצים הך קושיא דמשכנתא איירי שנתן המעות תחלה ובמשכיר איירי שנתן המעות לבסוף עיין בר"ן בר"פ השותפין ובתוס' שם וביש"ש פ' ש"ש ודו"ק ולכאורה אם לא נתן השכירות ודאי יכול להקדיש את ביתו דבמאי קנינהו (ש) [וא"כ כל קושית תוס' משכירות אינו אלא משום דמשמע להו דאיירי אפילו הקדים השכירות ומש"ה סיימו ויקח זה שכר שנתן] וכתב מהר"ש דה"נ בעובדא דרב מרי צ"ל דמכר העובד כוכבים המותר מחובו דרב מרי ובגו שתא הוי כאתרא דלא מסלקא ולא מצי עובד כוכבים לסלקו מן כל הבית דהוי כמכורה אצלו ולבתר שתא אייתי ליה אגר ביתא דסבר רב מרי כיון שהמותר יכול למכור כו' חשיב רבא כלוה כו':