מהר"ם שיף על בבא מציעא עד.

ברש"י בד"ה על העביט כולהו לאותבינהו כו'. ר"ל יש מהן ארב יש מהן אשמואל ומשדי בחמה ליבש יכול להיות דבידי אדם הוא ליבש בתנור או בחמה מצויה ולא קשה אשמואל ומתני' לא קתני עפר לשמואל דסתם עפר כשמכניסין אותו הוא מגובל ועשוי ביצים כפרש"י דבסמוך ולזה כתבו התוס' בד"ה וכפר שיחין וכו' לא מיירי בעפר דהא מחוסר ג' הוא דמשמע לשמואל א"ש דיבושי בידי אדם הוא ובהא מחוסר מידרא מפרש רש"י ברוח שאינה מצויה דרוח מצויה שפיר וה"נ שמש מצויה ליבש אך ר"מ דקאמר אין פוסקין על הביצים עד שיעשו לא יתכן לפי"ז לשמואל כיון שיש לו וכו' וכ"ש ביצים אמאי אין פוסקין [נראה דט"ס ועיקר הקושיא כיון שיש לו עפר אף שאין לו ביצים אמאי אין פוסקין] ויתכן יותר לומר דיבוש בידי שמים הוא וכל הקושיות ג"כ אליבא דשמואל וכן והא מחוסר מיכמר כו' כמ"ש התוס' חוץ מקושית האיכא תלת וכו' וקושית האיכא מיקלא וכו' ולכן קתני מתני' דוקא ביצים של יוצר וכגון דמלפפי ויבישי ולכן קאמר ר"מ אין פוסקין עד שיעשו אף שיצא השער לא מהני יציאת שער דביצים לפסוק על קדירות ואף שאין לזה יש לזה ביצים (אבל) [אפ"ה] לא יכול לפסוק אקדירות ולעשות יציאת השער כאלו יש לו ביצים ולפסוק על ידי כן אקדירות עד שיעשו שיהיו לו ביצים אז יכול לפסוק אקדירות וכגון דמלפפי ויבישי כדבמתניתין:

א"ל פרדיסא דלעיל מחוסר שתים הוא [עכ"פ. ול"ד שתים] ובידי שמים הוא ופוסק לשמואל אף לפי מ"ש התוס' לעיל (בבא מציעא דף ס"ד) בד"ה מה שעיזי חולבות דאיירי בכך וכך וכו' (ת) לא קשה כלל וק"ל: ורי"א בד"א דלא מהני יציאת השער דביצים עד שיהיו לו ביצים בעפר לבן כיון שאינו מצוי לא מהני יציאת השער לומר אע"פ שאין לזה יש לזה אבל בשחור וכו' פוסקין אביצים אע"פ וכו':

אמימר יהיב זוזי מכי מעיילי עפרא אף שלא הוי ליה ביצים רק מעיילי עפרא לחודיה וס"ל כיון דיצא השער על הביצים אף שאין לזה יש לזה ומקשה כמאן וכו' עד שיעשו ביצים ואי כר"י וכו' אפילו בלא מעיילי עפרא ומשני עשיק עפרא ולא הוי מצוי ומ"מ הוא מצוי יותר מעפר לבן דלא מהני יציאת השער אף לר"י עד שיהיו לו ביצים] ואי מעיילי עפר סמכי דעתיה וכו' [לענין מי שפרע כמו שפירש"י] ורב ושמואל לעיל איירי בלא יצא השער רק היה הוא תחלה וכו' אם יש לו פוסק עמו במחוסר שתים וכו' לכל מר כדאית ליה ומ"ש התוס' בד"ה כפר שיחין לא מיירי בעפר דהא מחוסר ג' הוא ה"ה לשמואל דמחוסר בידי שמים הוא אבל דוחק הוא לחלק בין ב' אינו מצוי דאי מיקרי אין לו לענין מי שפרע [דבעי מעיילי עפרא דאז סמכא דעתיה] אמאי מקרי יש לו לענין רבית דהא מחוסר ג' אינו פוסק [וכן לשמואל כיון דחסר בידי שמים] אפ"ה פסק אמימר מטעם דיצא השער ומיקרי יש לו וכ"ש דהא הא בהא תליא כמ"ש רש"י ותוס' לעיל בברייתא דרב אושעיא דכיון דצריך לקבל עליו מי שפרע וכו'. ויש דוחקין עצמן וכן פי' הר"מ וז"ל יש לדקדק מאי משני הא כיון דעשיק עפרא ואינו מצוי הדרא קישיא לדוכתיה דבעי עד שיעשו אפילו לר"י דהא לא אמר ר"י דפוסק אע"פ שאין לזה וכו' אלא בכפר שיחין וכו' ששם העפר מצוי ועוד מה צריך למה שסיים אי דמעיילי עפרא סמכא דעתיה וכו' לא הול"ל אלא באתרא דאמימר עשיק עפרא לכך לא אמרינן אע"פ שאין לזה יש לזה ונראה דהשתא במסקנא הא דאמימר יהיב וכו' לא איירי בפיסוק השער דהשתא ומטעם איסור רבית אלא לענין לקבולי עליה מי שפרע איירי דמש"ה לא יהיב זוזי עד דמעיילי וכו' דאז סמכא דעתיה ואי מהדרי בהו צריך לקבולי מי שפרע והכי משמע מפירש"י אבל לענין איסור רבית יכול להיות דלא פסק עמהם כלום אלא נתן להם איזה סך מעות שיתנו לו כשיעור מעותיו קדירות כשער שבשוק שיצא אח"כ ודו"ק עכ"ל. ולפי"ז צ"ל המקשה חשב דטעמא משום רבית ופסק כשער של עכשיו ותרצן השיב לו לא משום רבית וזה דוחק מפורסם אבל אשאלך אמאי משיב לו לעולם ר"י הול"ל לעולם ר"מ או כמר וכמר ובאמימר לא משום פיסוק רבית נגע ביה תאמר מה שתאמר אם תשוה אינו מצוי דאמימר לאינו מצוי דעפר לבן ובעפר לבן משוו מדותיהן ר"י ור"מ אמאי קאמר לעולם ר"י. ויש מפרשים שלכך פירש"י בד"ה בעפר לבן וכו' וכשהיו מכניסין אותו וכו' לומר דלא בעי ר"י בעפר לבן עד שיעשו רק שיהיה בידו ואף כשהעפר בידו ורב ושמואל ס"ל כר"מ ומתני' ר"מ הוא ור"מ בעי עד שיעשו וכמו שאמרו בסמוך אי ר"מ הא בעי עד שיעשו אבל ר"י לא בעי אלא עפר [אף בעפר לבן] ואפילו מחוסר פוסק וא"ש הך דאמימר ודלא כמ"ש התוס' לא איירי בעפר וכו' אבל א"כ לא הול"ל רק לעולם ר"י ובאתרא דאמימר עשיק עפרא והוי כעפר לבן ותו לא אף דאפשר לומר דהיא היא דהא הא בהא תליא כמ"ש לעיל מ"מ לא הוי צריך לסיים. גם א"ל כלל דרש"י ס"ל יבש לאו בידי שמים הוא וכמ"ש לעיל והיאך אמר ר"מ עד שיעשו לשמואל לז"א וכשמכניסין וכו' חדא דאינו מפרש בר"מ כן ועוד דא"כ מאי מקשה בסמוך אי ר"מ הא בעי עד שיעשו ואפשר דודאי ר"מ בעי עד שיעשו ושמואל ס"ל כר"י ולא בעי עד שיעשו רק בידו [ואפי' עפר והא דקאמר בד"א בעפר לבן דמשמע דבעי עד שיעשו לזה כתב] וכשהיו מכניסין כו' ועיין: והנראה בפשיטות דלהכי פירש כן דמשמע בד"א דבעי שיעשו וכו' אבל בשחור לא בעי עד שיעשו אבל עפר בעי וא"כ מאי מקשה בסמוך אמימר וכו' מעיילי עפרא אי כר"י וכו' [לזה כתב רש"י וכשהיו מכניסין כו' וממילא הא דקאמר אבל בשחור לא בעי היינו אפילו עפר] ועיין:

בתוס' בד"ה כפר שיחין כו' לא מיירי בעפר כו'. אף דקאמר אבל בעפר שחור כגון כפר שיחין דמצוי בהן עפר שחור פוסקין כו' דאע"פ שאין לזה יש לזה עפר שחור לז"א לא מיירי בעפר וכו' רק יש לזה ביצים ואף שאין לזה אפילו עפר:

בא"ד וקמ"ל דאע"פ כו'. לכאורה לא מדויק לי האי קמ"ל דהא ר"מ פליג וס"ל דלא מהני יציאת השער [וקמ"ל דלא כר"מ] והול"ל טעמא דר"מ [כיון דלא יצא השער לקדירות] וכו' ועיין:

בא"ד שהביצים לענין קדירות כעין לקוטות כו'. כתוב בח"ש ואע"פ שגבי לקוטות התקינו לעיל דאין פוסקין ממנה לשער תבואה שאני התם דמלקוטות לא עביד שער תבואה אבל מן הביצים יעשה קדירות ומש"ה מן השער של ביצים חשבינן כאלו יש לו ביצים ומן הביצים יכול לפסוק על הקדירות ומ"ש שהביצים לענין כו' לאו ענין היתר פיסוק קאמר אלא כלומר שהשער רחוק זה מזה כעין שם [אפ"ה שרי] ודו"ק עכ"ל ומשך אחריו מהר"ם ז"ל ודברים שאינן נינהו והיה נראה לומר שמביאין ראיה דמהני יצא השער לביצים לחשוב כיש לו אף שהוא שער קטן כמו דמהני שער לקוטות ללקוט ואף לבעה"ב אי לאו טעמא דלא יזיף או אפירי שפירי יהיב וכו' וז"א דא"כ לפלגו בביצים גופיה ולמה הוזכירו התוס' קדירות. ומהר"ש כתב דבריהם מבוארין ע"פ האשר"י והטור במשנה היה הוא תחלה לקוצרים וכו' ואשתמיטתיה שהוא תוס' דלעיל (בבא מציעא דף ס"ג ע"ב) בד"ה מהו דתימא כעד שיבא בני וכו' דמהני יציאת השער ללקוטות לפסוק אגדיש אם יש לו ה"נ יציאת השער דביצים מהני לחשוב כיש לו לפסוק אקדירות ע"ש וכתב עליו וזה ברור אבל לא ברור ברור ממש ועוד דלאי נמי אף דחשיב כמו שיש לו מ"מ הא אין פוסקין אם יש לו גדיש עד שיצא השער של לקוטות ולא"נ אמאי (הודאה) הא מחוסר שתים כמו התם ועיין בטור (א) ונראה לומר כשער מוכרי קדירות בזול ר"ל כשער של ביצים אבל פחות לא כיון שיצא השער לביצים כמ"ש מדנקיט לישנא דאע"פ שאין לזה יש לזה וכו' וכיון שיצא השער אין יכול לפסוק פחות משער הביצים כמו התם שאינו יכול לפסוק פחות מלקוטות שהביצים לענין קדירות כעין לקוטות וכו' וגם זה אינו מחוור ודו"ק. ומהר"ר ז"ו יצ"ו מפרש למוכרי תבואה כו' פירוש לקוטות ותוס' מדמי שער ביצים לקדירות לשער לקוטות ללקוטות דמהני שער כזה והוא רוח בעיני דהול"ל לקוטות ללקוטות ועוד דשער לקוטות ללקוטות הוא שער גמור רק לענין בעל הבית אף שיש לו מאן דיהיב זוזי לבעל הבית אשפירי כו':