מהר"ם שיף על בבא מציעא עג.

גמרא דמגלי להו תרעא וכו'. עיין מ"ש הרי"ף בהא ועיין ברבינו ירוחם נתיב ח' חלק ד' מ"ש בזה ע"ש:

בתוס' בד"ה ברשות מוכר כו' שכר עמלו ומזונו כו'. ומזוני לאו בדיוקא נקיט:

בתוס' בד"ה החמרין וכו' פי' בקונטרס גופיה כו'. ולא מקשו מברייתא ברשות לוקח אסור דהיינו כעין רב חמא גופיה ודוחק לומר דדלמא משום דשכר עמלו וכו' הוי פורתא ממגלי ליה תרעא ולכך מקשו מר"ח כמ"ש דאדרבה נקטו להו כו' עדיפא ממגלי תרעא דהא צ"ל הא דלא מקשו ארב חמא גופיה מאי קמ"ל [כמו שהקשו אברייתא דברשות מוכר מותר] ע"כ צ"ל דקמ"ל דסגי הך לשכר עמלו [וא"כ ע"כ דשכר עמלו עדיף] אבל עיין בב"י ובמרדכי לעיל בטרשא דרב חמא תמצא הרבה דעות דסגי הכא [האי דברשות מוכר] בלא שכר עמלו וע"ש ובמלחמות בטרשא דרב חמא ע"ש ודו"ק [ולפי"ז לא קשה מברייתא]. וא"ל ברב חמא אמאי לא סגי נמי מגלי תרעא לשכר עמלו [וכן בברייתא דברשות מוכר מותר שהוצרכו תוס' שם לפרש דאיירי בנותן שכר עמלו] דדוקא בחמרין שייך מגלי ומוזלי אבל לא בסחורות אחרים [כדבסמוך] ובאמת משמעות רש"י משמע דמגלי תרעא סגי לקיבול אחריות ושכר טרחו (ק) [וא"כ קשה טפי אמאי אסר בברייתא דלעיל ברשות לוקח אע"כ דשם לא שייך מגלי תרעא] והב"י אגב ריהטא לא דייק באיזה דברים:

בתוס' בד"ה מ"ט כו' כי זה לא היה שום חידוש. דליכא כאן סיפא. ולמ"ש הרא"ש דלעיל בברייתא הוא רבותא ברישא גופיה [דקמ"ל דל"ח דלמא אתי לזלזולי בשכר עמלו] ע"ש מ"מ מדקאמר כאן ואין חוששין ש"מ דבלא שכר עמלו סגי או למאי תנינהו [דכבר נשמע זה מרישא דברשות מוכר מותר]:

בתוס' בד"ה משבשי שיבשי כו' ור"ח פי' וכו'. עיין בר"ן ובהגהת מרדכי: