מהר"ם פדואה רלב

ולא יקרא מעתה משאיל ב"ה לרבים שיחול עליו התקנה הנ"ל ונרא' לי דבר פשוט שלא יחול עליו התקנה הנ"ל כי כל העדה הם כאורחים לו ולא יעשו אותו כמשאיל על כרחו לגרוע כחו. ודומה להא דכתבו התו' פרק הדר דמי שיש לו מלמד או סופר בביתו או כעין אותם הבאי' ללמוד תורה ושרוי כל אחד ואחד בחדר וכו' אין אוסרין עליו ולא בעי עירוב כו' עד ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זה על זה כו' ש"מ שבני אדם המשתמשים בבית מי שהוא אף כי יש להם תפיסת היד בבית וחדרי' מ"מ מאחר כי כמו אורחים הם וברשותו להוציאם אינם כדי בשמוש לגרוע כחו כי לא התיר להם לדור בו לחוב לו ה"נ בדבר זה ובפרט שהתנה כך בפירוש. ומעת' גם היחיד השונא אשר מאן לחתו' כנ"ל אף אם ראובן ירשהו לבא לב"ה לא יגרע בזה כח ראובן אפילו אם ירשהו בתורת השאלה מאח' כי יחיד הוא בהשאלה יוכל לאסור עליו כשירצה וק"ו שראובן לא ירשהו בתור' השאלה רק ירשהו סתם לבא להתפלל שמעתה לא יוכל לפצות דבר כנגדו ולרצונו ישוב לגרש ואפשר לומר שראובן לא היה צריך לכל הדבר הזה מאחר שלא השאיל לרבים בפירוש רק סתם הניחו לבא לב"ה והוא היה המוציא והמביא כנ"ל בכל דבר הכנסת כי לשון התקנה הוא וז"ל ואם אדם משאיל לרבים כו' ואלו היתה התקנה אפילו בסתם היה לו לומר ב"ה של יחיד שרבים נכנסים שם כו' אלא ודאי ר"ל משאיל בפירו' ופרק האשה שלו' אמר להם ב"ש הלא מספר כתובה נלמוד כו' וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ואף כי שם כתבו התוס' שלא חזרו מכח מדר' כתובות רק מכח ק"ו אשר שם מ"מ כתבו התוס' פרק נערה בכתובות דהלכה כב"ש בהא שדורשין מדרש כתובות דאפילו לשון הדיוט דורשין התנאים בריש המקבל אע"פ שלא תקנו החכמים כ"ש תנאי כתובה שהוא תקון חכמים כו' א"כ לא יהיה גרוע לשון ר"ג מלשון הדיוט אמנם דומה הוא למדרש כתובות בכן נדרוש הלשון כמשמעו כנ"ל מעתה אומר בטח שראובן לא יחוש למאומה ואם ירש' שונאו לבא בקהל ה' להתפלל ויכוף יצרו אשרי לו וצדקתו עומדת לעד ולא יגרע כחו בזה מאומה: פו עמיתי האלוף מהר"ר יוחנן י"ץ בענין שאלתך על מלמד שברח תלמיד מידו מעירו בעת הקצף כאשר החל הנגף בוניזיי"ה ב"מ אם חייב התלמיד לתת שכר משלם או לנכות ימי הבטול. הלא אהובי דבר פשוט הוא והלכה רווחא בישראל מפרק האומנים שכל אונסא דמקרי למלמד או לפועלים לבטלם ממלאכה ולא אבעי לאסוקי אדעתייהו של פועל ושל ב"ה א"נ תרווייהו אבעי להו לאסוקי אדעתייהו ששוים בידיעה אז הוא פסידא דפועל דהמוציא מחבירו עליו הראיה ונאמר שמזל הפועל גרם ונדון דידן דומה ממש להא דזה שברח מאימת הנגף יקרא אונס בודאי ושניהם שוים בידיעה המלמד והתלמיד ואשר מרי דעובדא תלה זייניה בהג"ה דאשיר"י דבמכת מדינה נותן לו כל שכרו לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי לכנות נדון דידן מכת מדינה וכי כל הדרים בויניזייה ברחו ונתבטלו מלמודם הלא מיעוטא דמיעוטא ברחו ודומה ממש לפסיק נהרא בפלגא דיומא שהוא מקור דינינו ובלי ספק גם שם לקו שאר בני אדם הצריכין לנהרא ונמצאו מים נכזבי' ואפי' הכי אמרינן שם אי פועלים בני מתא פסידא דפועלים ולא יתחיי' הב"ה מטעם מכת מדינ' והיינו טעמא שלא יקרא מכת מדינה רק השוה בכל אדם כמו גזירת המושל שלא ילמדו התלמידים שכולם בטלים משא"כ בפסיק נהרא דיש שיספיקו במים שהיו עד חצות ויש שאינ' צריכין עד ישובו המים או שאינם מסתפקין ממים אלו כי יש להם בארו' ונהרו'