מהר"ם פדואה רכד

עצמו פסק בהלכות מגילה כוותייהו אע"פ שהוא כתב שעתה נשתבש יוני ואבד בפר' א' דס"ת והיה נראה לי ליישב דברי הרמב"ם שלא יקשה דידיה אדידיה דמה שאמ' שנשתקע יוני ר"ל הכתב דעל זה קאי בפרק הנזכ' ומה שפסק כרב ושמואל הוא על הלשון רז"ל שם במגילה וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה יצא אעפ"י שאינו מכיר ע"כ ור"ל לשון יונית אבל נכתבה בכתב אשורית ואף את"ל דר"ל אף כתב יונית מ"מ לא קשה מידי דאין קפידא רק שלא יקרא על פה אם כן יספיק כתב יוני במגילה אע"פ שאינו כתב ישר דאין קדושה במגילה כמו בס"ת ותפילין ומזוזות. מעתה הדב' בבחירתנו שנוכל לפרש דבריו שנכתב כתב אשורית בלשון ההוא כמו שכתוב או אף שכתוב בכת' יוני ככה היה נראה לפרש דברי הרמב"ם. אכן דעת הר"ן במגילה אינו כן דהוא פירש שהרי"ף השמיט הא דרב ושמואל משום הא דרמב"ם שלעז יוני אבד אם כן סוב' שהלשון הוא נשתקע ויהי מה לא חסר לנו למצא טעם למנהג הנ"ל. ועוד ידוע למעלתך שבמנהג אשכנזי' יש הפטרות של מועדים שאינן כ"א פסוקים אף כי לא נשלם עניינו הפטרת י"ט ראשון של פסח בפסח גלגל ביהושע מתחילין בעת ההיא ומסיימין סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בה אף כי בטו' א"ח האריך יותר מנהגנו הוא כך ושם לא נשלם עניין יריחו שמסיימין שם ואם היינו מסיימין לפני זה ויאכלו מתבואת וגומר היה אפשר לומ' שנקרא שם סליק עניינ' דפסח אבל ממה שאנו מוסיפין להתחיל עסק יריחו ולפסוק באמצע נר' שהמכוון הוא לומר ט"ו פסוקים נגד הקוראים וככה הם במספר. וכן הפטרת של ר"ה ביום שני אנו מפטירין בירמיה ומתחילין כה אמר ה' מצא חן וגומר ומסיימין הבן יקיר לי אפרים כדברי הטור א"ח ואינן כ"א פסוקים ולא משלם עניינא ולא בדקתי יותר לזה נראה ואיננו רחוק שדוקא בשבת צריך כ"א פסוקי' כנגד ז' הקוראי' אם כן במנחת י"כ שקוראים בעירך ו' פסוקים בלשון הקדש ג' ביונה וג' במיכה ומתרגמינן ויחשב לפחות כמו ט' נגד ג' הקוראין לכן אין לדחות המנהג ובפרט שלפנינו הירושלמי בפי' כנ"ל ורבינו שמואל הסכים לזה ואמר דעשרה בתלמוד דידן לאו דוקא ודי בזה ושלום: לעשות נחת רוח לתלמודי אשר לפני אשר בקשו ממני ליישב לשון הירושלמי באופן שיהיה הלשון תירוץ ואם רחוק הוא. אמרתי להם בדרך זה בהיות כי הרא"ש קשה לו בספרו על תלמוד שלנו ואמר שאם בימיה' המפטיר חזר וקרא בתורה מה שקראו כבר ואם כן היה לתלמוד לתרץ קושיא זו מה שהמפטיר בנביא אינו צריך רק כ"א היינו משום שהמפטיר לא קרא בתורה רק מה שקראו הראשונים. אכן נראה לי ליישב לשון הירושלמי על דרך זה ואומר כי סובר שבמקום שיש תורגמן אינו נכון שהמפטיר חוזר וכופל לקרות מה שכבר קרא ראשון שלפניו וכבר תרגם אותו המתרגם דנראה חוכא ואטלולא לקרות מה שכבר פירשו דדינא של המתרגם כדתנן לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד כו' אם כן בהכרח כבר תרגמו מה שקראו לפניו ולזה ראוי שישיירו בפרשה מה שיקרא המפטיר אמנם היכא דאין שם מתורגמן ראוי שהשבעה ישלימו הפרשה כנ"ל מאחר דאין המפטיר מן המנין והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא זה שלפניו זה הוא מה שמתרץ הוא אמר' ואמר טעמא ר"ל הוא מותיב והוא מפרק דדוקא במקום שאין תורגמן צריך כ"א אבל במקום שיש תורגמן סגי בג' וא"כ בהכרח הברייתא מיירי במקום שאין תורגמן ולזה לא יצטרך רק כ"א כי א"ז המפטי' לא קרא דבר חדש כנ"ל זהו מה שתרצתי לתלמידי ומעלתך עוקר הרים אם נראה לך ליישבו בענין יותר קרוב השמיעני את קולך כי קולך ערב: