מהר"ם פדואה רכג

יונה ג' פסוקים הראשונים לבד בלשון הקודש ולתרגם אחר כך כל הנביא מראש ועד סוף בלע"ז יונית ולדלג אחר כך לקרא במיכה ג' פסוקים ולתרגם אותם כנ"ל ובתלמוד שלנו בפ' הקורא עומד ויושב משמע דלכל הפחות צריך עשרה פסוקים בלה"ק היכא דמתרגמין באמת מילתא דתמוה הוא המנהג הזה אכן לא זו הדר' להשען על בינתינו ולבטל מנהג קדום אך צריך לבקש בכל עוז למצא סמך ליישב אותו וככה עשו כל קדמונינו כאשר מצאו מנהג של תמהון וזה ימצא מעלתך לרוב בתוס' ובשאר פוסקים. לכן נראה לי ליישב המנהג ועיקר הדבר שראוי לתלות בו מנהג זה הוא בירושלמי של פרק הקורא עומד בהלכה ג' וז"ל רבי חלבו רב מתנה שמואל בר שילת בשם רב ז' חוץ מן המפטיר. התיב רב חנניא בן פזי והתנן המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים הוא אמרה ואמר טעמא בשאין שם תורגמן אבל יש שם תורגמן קוראין שלשה אמר רבי חלבו קמי רבי אבהו קמי ר' יוחנן קראי תלתא אמר ליה ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן ע"כ. והנה באמת קשה לפרש ירושלמי זה על נכון כי לכאורה נראה שמה שהקשה רב חנניא מברייתא זו הוא זה שמאחר שהמפטיר צריך לקרות כ"א פסוקים הוא כנגד ז' הקוראים בתורה ג' פסוקי' לכל אחד א"כ מפטיר הוא מן המנין דאל"כ היה צריך כ"ד פסוקים וכן היא הקושיא בתלמוד שלנו וא"כ מאי מתרץ שם בירושלמי בלשון זה שאמר הוא אמרה ואמר טעמא כשאין שם תורגמן וכו' דמשמע שרוצה לתרץ התיובתא. ואם הלשון הוא מתוקן שאין חסר לפנינו נראה ודאי שהוא תיובתא בלא תירוץ בירושלמי ואינו סובר התירוץ של תלמוד דידן ומה שמסיים הוא אמרה ואמר טעמא אינו תירוץ רק סיום דברי רב חנניא ר"ל הוא הביא ברייתא זו והוא פירשה שדוקא כשאין שם תורגמן צריך כ"א אבל כשיש שם תורגמן סגי בג' ואח"כ אמר רבי חלבו קמי רבי אבהו קמי ר' יוחנן קראי תלתא ר"ל המפטיר אחר שקרא תלתא אמר רבי אבהו או אחר ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן בתמיהה כלומר אמר למפטיר שיפסוק ונראה שדעת הירושלמי אחר שקראו שלשה פסוקים כמו שהוא בתלמוד דידן על י' פסוקים שקראו לפני ר' יוחנן ופסקו משום שהיה תורגמן כטעם רש"י שמפרש הטעם וז"ל מקום שיש תורגמן שאני שיש טורח לצבור עכ"ל. ולית ליה טעמא שעשרה בלשון קודש ועשרה בתרגום וכפילת פסוק אחרון הרי כ"א כמו שפירשו אחרים דאי יסבור הירושלמי זה אם כן מה טעם יהיה לשלשה אלא סובר משום טורח צבור ולכן אמר ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן היינו שנקפיד על כבודו שלא להטריח אותו כמו שנקפיד על כבוד צבור זה הוא הנראה לפרש בלשון הירושלמי ואם הלשון דוחק הוא ויהי מה זה הוא ברור שלפי הירושלמי יספיק ג' פסוקים במקום תורגמן. ובהג"ה במיימוני פרק י"ב דהלכות תפלה הסכים רבינו שמואל לדברי ירושלמי זה מעת' לא יקשה על מנהג זה רק אשר הקשה מעלתך מאשר כתב הרא"ש בפרק הקורא שאין ללמוד מן תרגו' לשאר לשונו' ואף זה יש ליישב ולא נבטל המנהג שאף אם יסבור הרא"ש שאין ללמוד מן התרגו' לשאר לשונות הוא דוקא לענין שלא לחייב אותנו לתרגם בשאר לשונות מאחר שאין אנו מבינים ארמית אבל מאן לימא לן שאם בקצת מקומות מחמירין לתרג' בלשון אשר יבינו שאז נצטרך כ"א פסוקים ובפרט אם יהיה הטעם מפני טורח צבור הלא יש טורח צבור מ"מ יהיה איזה לשון שיהיה. גם אפש' לומר שמסדרי מנהג זה סברו כרב ושמואל דמגילה שלעז יוני כשר לכל ואם הרי"ף השמיט הא דרב ושמואל ולא סבר כוותייהו הלא רבים פסקו כוותייהו אם כן יש יתרון ללשון זה כלשון הקדש ואף הרמב"ם