מהר"ם פדואה רכא

החלק בסוף עושה פתוחה הפרשה ההיא שסיימה כי ככה משמע הלשון פתוחה בראשה פתוחה פתוחה בסופה פתוחה כו' נראה סופה דומיא דראשה כמו שהריוח שבראשה עושה פתוחה הפרשה ההיא עצמה גם סופ' ככה. ובלעדי זה נראה שה' של בסופה שב על פרשה שצריכה להיות פתוחה אך לא ימלאני לבי לחלוק על הרמב"ם. והנה אהובי עכ"פ נראה למנוע הסופרים שלא יעשו עוד להבא כצורה נ"ל רק אם רצו להתנהג כמסכת סופרים יניחו חלק בראשיהם של ג' פרשיות הראשונות ולא ברביעית ואז לא יהיה בהם נפתל ואם ירצו להתנהג על פי דעת הרמב"ם יעשו כפשרת מעלתך להניח בסוף פרשה ג' ריוח מעט ובראש רביעית עוד ריוח מעט שיהיה בין הכל כשעור הריוח המחוייב אך לא מטע' מעלתך שהריוח עושה אותה סתום כי איך יורה דבר על הפכו שריוח יורה על סתומה אך כאשר הריוח הוא סתום משתי רוחותיו נקרא ריוח סתום. והא דצריך ריוח הוא משום דינא לתת ריוח בין פרשה לפרשה הן תהא פתוחה או סתומה לכן אי אפשר לסיים בסוף שיטת הפרשה שלפניה ולהתחיל האחרת בראש השיטה ואם שיעור הריוח יחולק חציו לסוף הראשונה וחציו לתחילת השניה אז נחשב כאלו הוא באמצע השיטה לאשר אין שיעור ריוח במקום אחד נחשוב שתי השיטות אות' של מטה ואות' שלמעלה כאלו הן מחוברות זו בצד זו ואז יהא הריוח באמצע השיטה זהו טעמא של דבר לדעתי. ולזה מבואר בסמ"ק בענין מזוזה שנוהגין להניח בסוף שמע ובתחילת והיה אם שמוע שיהיה בין שניהם כשיעור וככה מפר' הוא מה שאיתא בירושלמי פתוחה מכאן ומכאן סתומה אמנם לא נראה לבלבל כולי עלמ' ולפסול הראשונו' שעשה רבי בנימין הנ"ל כי מלא כל הארץ כבודן של תפילין הנ"ל ונוכל למצ' סמך בשעת' הדחק ובפרט לאשר משמע כן בספר ברוך שאמר וזה כי באמת נראה זר מאד מה שהרמב"ם פוסל בתפילין סתומה שעושה אות' פתוח' דהיינו פרש' והיה אם שמוע דהא בתלמוד פרק הקומץ פוסק בהדיא במזוזה כאלו שתי פרשיו' מצוה לעשותם סתומי' ואם עשה אותם פתוחות שפיר דמי והיינו טעמא הואיל ואינן סמוכות בתורה כדאיתא שם אם כן ה"ה בתפילין כי מאי שנא. והאלקים אנה לידי שהובא אלי עתה ספר שלא ראיתי מימי והוא ספר ארחות חיים נשלח לי מעיר קנדיא"ה להשתדל להדפיסו ויש בו חידושים רבי' ומצאתי בו כאלה וז"ל וצרי' ליזהר בפרשיות' שאם עשה הפתוחו' סתומו' או הסתומו' פתוחו' פסולה וג' פרשיות ראשונות פתוחות והאחרות שהיא והיה אם שמוע סתומה כך כתב הרמב"ם וה"ב השלמה כתב וזה אינו נראה מן הגמרא ובמזוזא נראה המסקנה בהפך וזה דרב נחמן מסיק מצוה לעשותן סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי עכ"ל. פירוש הרמב"ם ז"ל פתוחות שיתחיל הפרשה בראש השיטה וסתומות שיתחיל באמצע שיטה וי"מ פתוחות שיניח חלק בסוף שיטה אחרונה וכשמסיי' כל השיטה אז היא סתומה וטוב לעשותם ככל הדעות שיניח ריוח בתחילת פרשה רביעי' ושיסיים אותה בסוף שיטה ע"כ לשון ארחות חיים ז"ל הנ"ל והנה למידין אנו מן הספר הזה שני דברים אחת שחולק על הרמב"ם ומכשיר אם עושה פרש' והיה אם שמוע פתוחה כמו במזוזה כמו שאמרתי ונכון הוא שנית שנראה שאותן שחולקין על הרמב"ם בפי' הסתומות ופתוחו' ונראה שסובר שהשיעור החלק עושה הפרשה ההיא פתוחה ואם אינו משייר נקראת סתומה ולכך הצריך להניח ריוח בתחילת פרש' רביעית לפי' הרמב"ם ולסיים אותה בסוף השיטה לדעת החולקין עליו ודי באלה כי נראה שמצאתי און לי שלא לפסול התפילין שכבר נעשו כנ"ל אך להבא לא יוסיפו עוד לעשותן. והנה יקש' עלי מאד לשון הרמב"ם שאמר וג' הראשונות