מהר"ם פדואה רכ

סומכין לגבות כו' הם דברי התוספות ולא דברי הגאונים דהא גם הרא"ש מסיים ככה ואלו היו דברי הגאונים איך נתחלף לשון הענין ביניהם שבתוס' איתא ועל זה אנו סומכין וברא"ש אומר ועל זה סומכין בהרבה מקומות כו' ובספר אגור מביא גם הוא תשובת הגאונים הנ"ל ומסיים באופן אחר וז"ל ולפי מה שאמרנו יכול הישראל לקחת יין מנכרי בשביל חובו ע"כ וכן בסמ"ג מסיים לשון דידיה בסוף לפי מה שאמרנו כו'. א"כ נראה מכל אלה שאינו סיום תשובת הגאונים כי הם לא היו מסופקין אך הבאים אחריהם בהיותם מסופקין לא הלכו אחריהם רק במקום הפסד ואף כי בתוס' וברא"ש הזכירו בדברי הגאונים מגע נכרי נראה דלאו דוקא קאמרי דהא בסמ"ג לא הזכיר מגע נכרי בדבריהם אלו ואלו היה דבריהם דוקא במגע נכרי איך השמיט הסמ"ג עיקר זה אלא נראה דלאו דוקא קאמרי ומה שנזכר לשון מגע נכרי הוא על דרך העברה להיות מקור ההיתר מן ראיה של תנוק בן יומו דלא שייך בו כ"א מגעו ביין שלנו כי איך יקנו ממנו סתם יינם רק ר"ל מגעו ביין שלנו וק"ל. ולא יעלה על לב שום מורה בדור הזה להחזיק עצמו לב"ד יפה לקנוס הסוחר הזה מכח ב"ד יפה בלתי ראיה ברורה על העלם ידיעתו ולאמר ששגגת תלמוד עולה זדון. דאמינא אף כל דלא ידע כהא מילתא יוכל להיות שגבר' רבא הוא ואין להאשימו על שגגה זו להיות כי בפוסקים המפורסמין בינינו בתוס' והרא"ש והטורים ראה ההיתר בסתם והוא לא ידע מגלת סתרים כמו ההגהות הנ"ל ואשם כי טעה בשקול הדעת בחושבו מאחר כי אין כאן לחוש לאיסור סחורה מכח משנה דשביעית דפרק כלל גדול באשר איסור דרבנן הוא כמפורסם בכל הפוסקים מכח הירושלמי וראה שאין נוהגין בו בזמן הזה איסור הנאה שהרי מקבלים אות' בחובות לזה חשב שודאי אין בית מיחוש בנדון זה אף בקנייה ומכירה ובאמת אין טעם נכון לחלק שאם הוא מותר בהנאה מותר לגמרי ואם הוא אסור בהנאה הכל אסור רק להיות כי הפוסקים היו מסופקין קצתם בדין זה לכך לא הקילו רק במקום הפסד והסוחר הזה לא הרגיש בזה לכן אין לקנסו על שגגתו זו. וכל שכן שלפי הנשמע היינות האלו שמסתחרין בהם האב ובניו קונים אותם בעודם על הגפנים ומסדרים לבעלי הכרמים הערלי' לעשות להם היינות ואף הם עצמם טורחים ויוצאי' ומסייעי' להם להתעסק בהם לאספם אך שאי אפשר לעשותם בהכשר בלתי מגע נכרי א"כ נדמה ליין של ישראל שנגע בו נכרי ואינו בכלל סתם יינם שגזרו בו משום בנותיהם רק איסור יין של ישראל שנגע בו נכרי דיותר נקל הוא להתיר בו הנאה כנראה בתוס' הנ"ל פרק רבי ישמעאל וברא"ש לכן אין למחות בידם ולהפסידם אך לא יוסיפו עוד לעשותם. ושלום מני לכל רבנן ולכל תלמידהון ולכל מאן דעסקין באורייתא נאם מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: עז שלום שלום לאהו' האלוף כמהר"ר קלמן יצ"ו קבלתי מכתב' וצורות הפרשיות פתוחים וסתומים אשר שלחתם ובאמת הצורה הראשונה שג' הפרשיות הראשונות משיירין חלק בסוף ורביעית מתחלת בראש השיטה לא אוכל לכוון שיהיו נכונים לפי שום דעת כי אליבא דרמב"ם נמצא פתוחה פרשה רביעית ואליבא מ"ס ג' הראשונות לא יהיו פתוחין ואליבא דירושל' דפתוחה בין בראש בין בסופה נקרא פתוחה בשלמא אם שיור הריוח שבסוף עושה פתוחה הפרשה ההיא שסיימה אז יהיה הכל על נכון אבל הרמב"ם באר בהדיא ההפך ושאר הפוסקין מביאי' דבריו ואינם חולקין עליו בזה ובאמת לולי דברי הרמב"ם אלו היה ראוי לפרש הירושלמי באופן זה שהשיור