מהר"ם פדואה ריח

להתיר כל היום אפילו בערב שיהי' ודאי שלא נצודו באותו יום אבל אם נתברר לנו ג"כ מדרך אחרת כמו אלו שדרכם לבא בבקר והסוחרים הולכים בלילה שלפניו ואי אפשר שיהיו נצודין בלילה ההיא ה"ה שהוא מותר מאחר שגלוי לכל הוא. ואף כי ר"י מפרי"ש במרדכי פרק בכל מערבין נוטה להחמיר במידי דאכילה אפילו כשנעשה בשביל נכרי נראה שר"ל כשהיה במחובר או מחוסר צידה בי"ט דאז היה מחמיר משום גזירה שמא יעשה המלאכה כאן הראיה שמביא מפירות הנושרין דגזרינ' שמא יעלה ויתלוש כו'. ואף כי בלעדי זה הם אסורין משום מוקצ' אם היו מחוברין בי"ט אפשר דר"ל היכא דאין כאן מוקצ' דוגמה דמה שפירשו התוס' שם כגון דאית ליה עורבים כו' וע"ש בתוס' דלא נראה שיחלו' הר"י על כל הפוסקים ועל פשיטא דתלמודא דמיירי במידי דאכיל' אם כן ביום טוב ראשון ודאי מותר ואף בי"ט שני בימים טובים של גליות ואין בהן שבת הואיל ונצודו ביום טוב ראשון כמו ביצה שנולדה כי הרמב"ם פרק ראשון דהלכות יום טוב השוה מדה זו לביצה ולמחוסרי צידה וכן רוב הפוסקים ואף כי יש מי שחולק כנזכר שם במגיד משנה ודי בזה נאם מבי"ק: מכירת יין נסך עו מעשה שהיה כך היה אחד מדרי וינייז"ה עוסק בפרקמטיא ולו בנים בקנדיאה ושולח סחורות לבניו לשם והם שולחין לו הסחורות משם לכאן ובתוך סחורתם נתעסקו גם בסתם יינם של נכרים שהובאו מקנדיאה להאיש לוניזיי"ה ומוכרם לנכרים ולא מחה בו שום מורה בגליל זה לשתי סבות האחת מחמת העלם ידיעה בתחלה והשנית אף לו היה נודע איך ימחו בידו מלעשות זה שאין רובץ עליו איסור רק מכח הנאה שנהנה מיינם ובעו"ה אין בידינו למחות בגליל זה ברובא דרובא הקונים מערלים בשוק ושותים אותם מעתה איך יגערו בנהנים לבד והסוחר הזה שראה מנהג פשוט אף מן הפרושים לקבל יין מן הנכרים בחובם ראה ויתר לו לעצמו אף להסתחר ולהיות כי בהיתר נדמה לו עשה קונטרק"ט עם נכרים סוחרין בוניזיי"ה ומכר להם סך חשוב מחביות של יין מקנדיא"ה והבטיח' להביא. היין לאוצרותיהם כי נשען על בניו שישלחו לו כפעם בפעם או ישלח אחד מבניו שבכאן ללכת לשם ולהביאם ובתוך כך נודע הדבר להמורים בקנדיאה וקמו וגערו בבניו שם אשר ככה עשו ולזה נבוכו היהודים הסוחרים האב ובניו באשר בא האב בקשר אמיץ נגד הנכרים ולא יוכל להפטר מהם אם לא בהפסד מרובה. ועל זה נדרשתי אם יש צד היתר להצילו מן ההפסד הזה. ולהשיב שואלי דבר אומר הנה הדרוש הזה מפוקפק בין. הפוסקים אם יש לדמות הנכרים בזמן הזה לתנוק בן יומו דאפילו לרב אינו אוסר כ"א בשתיה אך לא בהנאה ובתוס' פרק רבי ישמעאל האריכו ושם איתא דרשב"ם וריב"ן בשם רש"י שכתוב בתשוב' הגאונים שדומין לתנוק בן יומו וגם ר"ת בתחלה סבר כן אך אח"כ חזר בו והעיד על שם אביו רבינו מאיר שבפעם אחת נזדמן לו יין נסך והפסידו בידים ואף על פי כן לא רצה ר"ת לאסור הואיל ופשט המנהג להתיר והנח לישראל כו' וכן הרא"ש בספרו שם מאריך ומביא קצת ראיה להתיר ומסיים וז"ל ומ"מ ראיה ברורה אין לנו להתירו בהנאה והנח להן לישראל כו'. אמנם מכל אלה לא יצא מנהג היתר רק לקבל סתם יינם בחובות דהוי כמציל מידם או ליין של ישראל שנגע בו נכרי משום הפסד ממון של ישראל אבל לקנות יינות ולהרויח בהן לא נהגינן היתר כי כן איתא בהדיא בהג"ה במיימוני פ"ח מהלכות מאכלות אסורות וז"ל מכאן התירו לאדם