מהר"ם פדואה ריז

ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אעלה הבטול על ספר ואומר בראשונה אף בלתי ראיה כי אין דומה עברו על שבועה ראשונה לעברו על שבועה שניה כי אם יקחנה יעבור בקום עשה ואם לא יקחנה יעבור בשב ואל תעשה ועוד דאף אם יקחנה מכל מקום לא ימלט מהעבר' שבועה שניה דכבר עברה תיכף בהוצאת השבועה מפיו שנשבע לשוא אף אם יקיימ' אחר כך דתנן בפ"ג דשבועות שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אכלה עבר על שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת בטוי ובגמרא פריך על הא דקתני לא אכלה עבר משום שבועת בטוי השתא משום בטוי מחייב משום שבועת שוא לא מחייב הרי יצתה שבועה לשוא אמר רבי ירמיה תני אף על שבועת בטוי הרי לך בהדיא אף אם יקיים שבועתו האחרונה מ"מ לא נמלט ממנה כי תיכף בהוציאו אותה מפיו היתה לשוא ומעו' לא יוכל לתקון הוא וברור הוא למעיין שם אם יש לו שכל להבין ושם מביא הרי"ף הירושלמי וז"ל כיצד עושין אומרין שיאכלנה מוטב לו שיעבור על שבועת שוא ולא על שבועת שוא ושבועת בטוי אומר שבועה שלא אוכל כבר זו שבועה שאוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אומרין לו שלא יאכלנו מוטב לו לעבור על שבועת שוא לחוד ולא לעבור על שבועת שוא ושבועת בטוי עכ"ל וככה כתבו כל הפוסקים א"כ ודאי שאף בנ"ד נאמר לו מוטב שלא ישאנה ויעבור על שבועה שניה לחוד דאם ישאנה יעבור על שניהם ואם לא היה כאן כ"א ת"כ א"כ לדעת ר"י שאמר שלא נהגו בו הדורות להחמיר כו' ומקבלין ת"כ כדי להקל עליהם כי יראים מעונש שבועה לפי דבריו נכון לומר מאחר שאינו חל כנ"ל אין על הבחור שום עונש ואינו דומה לנשבע לשוא שענשו שהזכיר השם לשוא ואולי אף לדברי ר"ת כי ת"כ אינה כ"א כריתות ברית ולא הזכרת שם ואם לא יחול אין כאן ברית ועל מה יענש כי לא הפר בריתו כי מאליו מופר הוא ול"ד ואם הבחור צריך כפרה אומר על הרודפים אשר רדפו אחריו להעבירו על דת כי לא טוב עשו בעמינו מאחר שידעו כי נקשר בשבועת אלקים ואף הם צריכין כפרה אך כי התנצלות של נחש הקדמוני יש להם דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין בכן אומר אשר יעמוד על הבחור הלז לכופו בחרמו שישאנה יחוש לעצמו פן יפול בחרמו אשר יפרוש כי לעצמו ופרשנו כדין מנדה חבירו שלא כדין ולא ארחיב באלה. כי אחשוב שדברי גזומין הם ולא יעלה על לב מורה לנדות אותו ולכופו כאשר ישמע שהבחור היה מושבע ועומד ושלום לרבנן ותלמידיהון. נאום מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן עה נדרשתי מאחד על אודות הדגים מן הים הרגילין לבא לשם בבקר והסוחרין מביאים אות' בלילה ולפי המהלך אי אפשר שיהיו נצודין בלילה ההיא אם מותר ליהודים ולאכול מהם ביו"ט ראשון מאחר דודאי נצודו בערב יו"ט מבעוד יום וכן הדגים הבאין ביו"ט שני בשני ימים טובים של גליות ואין אחד מהם שבת ובודאי נצדו ביום ראשון אם הם מותרין הואיל ולא הובאו בשביל ישראל רק בשביל נכרים דבר זה הוא תלמוד ערוך בפרק בכל מערבין ההוא ליפתא דאתא למחוז' נפק רבא חזייה דכמישא שרא רבא למז' מינייהו אמר האי ודאי מאתמול נעקרה מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הכא בשביל ישראל זה מותר לאכול לישראל אחר וכ"ש האי דאדעתא דנכרי' אתא כיון דחזא דקא מפשי ומייתה להו אסר להו ע"כ. ומשם פסקו כל הפוסקים דין זה ובסמ"ק סי' קצ"ח כתב דין זה ממש על דגים שנצודו בים ואף כי אגב שיטפיה כתב וז"ל כגון דגים של ימים במקום שהוא רחוק יותר ממהלך יום כו' זהו כדי