מהר"ם פדואה רט

לרצון חבירו ושנית אם יניחו שיהי' ראשית ושורש לשבועה זו ויורו לו היתר בחרטה לחומרא יהיה לב הנודר נוקפו משום חומר הנדוי שקבל עליו בזה ובבא כי רבינו פרץ סובר שבבא אין יכולין להתיר במרדכי בפרק האומנין ומסיק במרדכי שם הטעם משום דבבא תולה במקום ואין אנו יכולין להתיר וחשש זו חששו גם בשבועה ראשונה שהזכיר ע"ד המקום ואיתא בפ"ג דשבועות שאין הפרה לשבועה זו ולכך טרחו למצוא היתר בלי חרטה ולומר שהשבועה לא חלה מעיקרא. ולי הדיוט נראה להפך שנבא עליו מכח כל הצדדין להרבות טעמי ההיתר ונאמר אולי לא חלה השבועה מטעמי' שלהם ואת"ל שחלה מכח שיש לשדות נרגא ולומר שנדון זה לא יקרא נדר טעות כי לא פי' כמו שפי' כההיא דנדרים פרק רבי אליעזר קונם שאני נושא פלונית שהיא כעורה ונמצאת שהיתה יפה באותה פעם גם לתשובת הרא"ש שאמר המשודכת יצתה מן הכלל כו' אינו דומה דהתם הפגם נולד אחר כך ולא שייך לומר שידע או שהיה לו לבדוק אבל הכא הפגם היה בשעת השבועה ולא נקראו נדרי טעות. ומה שמחלק פלפל' חריפ' הרר"י דיינ"י שבדבר שאנן סהדי נקרא נדר טעות ובדבר שאינו פשוט צריך התרה החילוק ההוא מתוק לחיך אך אין לו ראיה ברורה וגם מאן לימא דאנן סהדי בנדון זה כי לא נמנו על כך הבתי דינין להסכים דאנן סהדי ומי מעיד ולא אאריך באלה כי אחרים הקדימו אותי לכן אומר שאף אם נפשך לומר שחלת השבועה התרת חכם יפקיע אותה ויעקור אותה בחרטה ולא נחוש לעתיד פן יטעו התלמידים כי גם הראשונים התירו לנשבע לחבירו שלא בפניו היכא דלא עשה לו טובה והוא ר"י והמרדכי של כל אדם הביאו בפרק שבועות שתים ולא מרדכי של רבינו שמשון לבד כדברי הרב ובנדון דידן לא עשת' לו טובה כאשר אבאר וגם משום מצוה כתב הר"ן בפרק רבי אליעזר פותחין בנדרים שמתירין ומתרץ באלה שזה היה דעת הסנהדרין שהתירו לצדוקים ולא חשו למכשיל להבא אף אנו לא נחוש ובמקום מצוה ולא עשה לו טובה נתי' כאשר אבאר. ואף כי לפי תשובת מהר"ם ומהררי"ק הביאה בסימן נ"ב נר' שבשידוכין שניהם עשו טובה זה לזה להתרצות זה לזה להזדווג וידמה לשבועת משה וצדקיהו נראה שדוקא היכא ששניהם נשבעו זה לזה אבל בנדון זה הוא נשבע ולא היא וכן נראה מלשון מהר"ם דז"ל שם הכא נמי עשה לה טובה מעיקרא משעה שנתרצה לישאנ' וקבל עליו גם הוא בחרם לקחת' עכ"ל א"כ דקדק ואמר שבמה שקבל חרם הוא הטבה ולא ברצוי לבד וככה נראה לדקדק כדי ליישב שלא יחלוק מהר"ם על רשב"א דכתב בפשיטות בשידוכין שמתירין שלא בפניו דלא נקרא עושה טובה וז"ל בתשובה ראובן שדך בנו חנוך עם בת שמעון בתנאי' ידועים וחנוך בנו נשבע לישא אותה לזמן ידוע ועכשיו נתחרט חנוך זה על שבועתו ובא לישאל על שביעתו יש חוששין אם יוכלו להתיר מפני שאמרו הנשבע לחבירו אין מתירין אלא בפניו תשובה איברא כל שנשבע לחבירו אין מתירין אלא לדעתו ומרצונו ומיהו דוקא כשקבל טובה ממי שהשביעו כו' עד ויודיעו למי שהשביעו שהוא נשאל על שבועתו כדי שלא יחשדוהו העובר על שבועתו כדאיתא בירושלמי וסוף התשובה מפי הרב ר' יודא בן הרב רבי שלמה בן אדרת ע"כ. ותשובה זו מצאתי בחבו' נדפס זה שנים רבות שהם ת"כ תשובות לבד בסי' ת"ב. ולדעתי היא התשובה שהביא מהררי"ק בסימן נ"ב אך קצרה ואם כן נראה שאף בשידוכין מתירין שלא מדעת המשביע משום שחבירו לא עשה לו טובה היינו שחבירו לא נשבע רק הוא לבד כנראה שם מהלשון ועוד נראה לחלק ולומר שדוק' במה שנתרצה האיש לקחת האשה