מהר"ם פדואה רח

ותשבו לבטח בארץ אמר גם הוא אשוב אל מקומי ואל ארצי כי טוב לי אז מעתה ובכן בקשני שאדבר על לבכם להוציא מורא זו מתוככם ואתן מכתבי בידו להביא למנחה טהורה למעלתכם באשר יגור שח"ו כולכם תעזבו מושב העיר ההיא כי נח"ש תנחשו והנה אהו' איך יעלה על דעתיכם שלחלוחית של אותו עון יהיה קיים לדור אחרון לאותם שלא היו ידיהם במעל ולא תפסו מעשה אבותיהם בידיהם על כיוצא בזה ודאי נאמר בנים לא יומתו על אבות איש בחטאו ימות צאו ולמדו ממעשה דעקביא בן מהללאל בפרק ה' דעדיות דסבר ת"ק דמתני' שם שחביריו נדוהו על שמעיה ואבטליון דוגמא השקוהו ומת בנדויו וסלקו ב"ד את ארונו ואפילו הכי תנן בתר הכי שאמר לו בנו בשעת מיתתו אבא פקוד עלי חביריך אמר לו איני מפקיד אמר לו שמא עילה מצאת בי אמר לו לאו מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך עכ"ל. הרי לכם בברור שכן המנודה לא יכון לרחקו משום מעשה אביו רק שמעשיו יהיו טובים ועוד צאו ולמדו ממעשה דעכן שמעל בחרם ונענשו כל ישראל עד לא נודע הדבר ואפילו הכי אחר שנשרף ועשו בו דין יצאו כל ישראל נקיים ואפי' על בניו ובנותיו שמשמ' פשוטו של מקרא שגם נשרפו קשה על בעלי התלמיד שיהיה כמשמעו ומקשה בפרק נגמר הדין וז"ל א"ל ריש גלותא לרב הונא כתיב ויקח יהושוע את עכן בן זרח וגו' ואת בניו ואת בנותיו וגו' אם הוא חטא בניו ובנותיו מי חטאו א"ל ולטעמך אם הוא חטא כל ישראל מי חטאו דכתיב וכל ישראל עמו אלא לרדותן ופי' שם רש"י וז"ל לרדותן ה"נ כדי לרדותן שיראו את קלקולו ויזהרו בעצמן ולא יוסיפו למעול בחרם הרי שהוציא המקרא מפשוטו משום קושיא זו אף כי בניו היו במעמד העון וידעו בראשונה מן החרם טרם נתגלה ליהושע כדאיתא באותה שמעתתא דהוו ידעי ביה אשתו ובניו ק"ו בנו של ק"ו שלא יענש דור אחרון על הדור שלפניהם בעבור חרם מה ח"ו בכן אהו' וריעיי אל ירך לבבכם ועבדו את ה' בכל לבבכם ולא תחושו לאלה ואם באולי יש בתוככם עדיין מי שהוא שהיה מן הקהל הראשון שנתנדו מן הרב ז"ל האיש ההוא לבד יחוש לו וינהוג בעצמו דין נדוי שלשים יום אם לא נהג עד עתה ואחר כך יבקש היתר ויבואו ג' הדיוטות ויתירו לו כדברי הרמב"ם ואם אולי בעל נפש הוא ויחוש לדברי הראב"ד שאמר שהמתירין צריכין להיות גדולים כמו המנדין ואולי לא תמצאו ביניכם גדולים כמו רבי לוי ז"ל המנדה אז יכתבו לרחוקים ממנו לגליל זה או לארץ תוגרמ"ה ויתחברו יחד חכמי ישראל ויתירו לו אחרי שיבקש ההיתר ושב ורפא לו ואתם כל העדה כלכם קדושים ובתוככם ה' ויגן עליכם כה מעתי' אהו' הצעיר מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל : אחד שקבל שבועה לקחת אשה פלונית והעמיס עליו נדוי בעולם הזה ובעולם הבא אם יעבור ונמצא נדרי טעות: ע ראיתי התישים בעלי קרנים מנגחין בקרניהון לשבר שבועות האיש כמ"ר מידין בכחות שונות אלו בכח התרת חכם בחרטה ואלו בכח שבוע' ונדרי טעות ושאר אמתלאות לומר שלא היה לשבועה ראשית ונקראתי אף אני לחוות דעתי ואם אומר להרחיב במאמר בנדון זה קמחא טחינה קא טחנה באשר המורים לא הניחו לי מקום להתגדר בו ועתה ראיתי שקצת המורים חתרו להחליש כח השבועה מעיקרא שלא להצריך התרה לחומרא לשתי סיבות האחת פן יקבעו התלמידים הלכה לדורות בטעות לומר שכל הנשבע לחבירו מתירין לו בחרטה אף שלא דצון