מהר"ם פדואה רי

יקרא טוב' לאשה כנדון של מהר"ם אבל במה שנתרצת האשה או אביה עבורה לבן חנוך בנדון של רשב"א לא נקרא טוב' לבן חנוך כי לזכר מצויות נשים כי אשה בכל דהו ניחא לה כי טב למיתב טן דו כידוע אבל לאשה אינה מצוי אנשים לכן גם בנדון דידן רצוי האשה לא נקרא טוב' להאיש ועל החשש השני של הנדוי בבא נראה לי לדחות בשתי ידי' האח' דלאו מר בריה דרבינא חתי' על פסק רבינו פרץ הלא הביא המרדכי שם בפרק האומנין שחכם אחד חולק עליו והתיר. ואף כי המרדכי חולק על אותו חכם ואומר שטעות היתה הוראתו לא מפני שסובר שאין מתירין רק קרא עליו טועה במה שהורה שהוא עצמו יכול להתיר לעצמו כמבואר שם ולא כאשר חשש המורה צדק מהר"ר נתנאל כי במה שסובר שמתירין לו לא פליג המרדכי ובנדוי ראוי להקל דנדוי דרבנן הוא וכן כתב הרמב"ן בתשובה בסימן רס"ג וכן נוטי' דברי הרי"ף שכתב גם הוא דבכל הנך בעיי' דבפרק וא"מ דנשארו בתיקו אזלינן לקולא ופסקינן בכל מקום כרי"ף כאש' כתב מהר"ם בפרק נער' וגם הרא"ש בתרא הוא. ושנית אף לדברי רבינו פרץ נר' שהתי' בנדון דידן דמסקנ' המרדכי שהטעם הוא שהו' כאלו תלה הנדוי בהיתר המקום והיינו כנודר ע"ד המקום דאין לו הפרה ואם כן דומה זה לנודר עד"ר דאין לו הפרה דמפרש תלמודא בפרק השולח ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה ומפרש ר"ת דמסתמ' ניחא להו לרבים משום מצוה אם כן כ"ש שהמקום ניחא ליה משום מצוה דבן אדם אפשר שלא ניחא משום איזה שנאה או קנאה או אהבה וכדומה לזה אבל לפניו ית' אין אהבה ושנאה וקנאה ול"ד ומה שנמצא על שם ר"ת בתשובה שדוקא כמו מקרי דרדקי מתירין ולא בשא' מצות והביאה הרמב"ן בסימן רפ"ח בתשובותיו ומהררי"ק הביא' בסי' נ"ב על שם הרמב"ן ועל שם רבינו ניסים שכתבו דברי ר"ת אלו אין נרא' להשי' דבריו עיקר שהתוספו' חולקי' עליו כאשר הביא גם מהררי"ק. ודברי ר"ת עצמו בתו' שם בפרק השולח מוכיחין להפך דתלה הטעם דמסתמ' ניחא להו ולא משום נדר טעות וגם פשוטן של דברי התלמוד בפר' בתר' דמכות הם דלא כר"ת בההו' עובדא דאונס דמשום מצוה לא יוכל לשלחה מתירין א"כ הטעם אינו משום טעות דוקא כההוא מקרי דרדקי ומה שמהררי"ק דחק עצמו ליישב דברי ר"ת תירוץ דחוק הוא כנרא' מדבריו ממש מ"מ אף אם אמת הוא החילוק ההו' שסובר משום הכי במצוה אחרת אין מתירין דמאן לימא לן שכך היה דעת' מתחלה משעה ראשונה להתחרט אבל התם במכות אולי אם יבא אליהו ויאמר שכך היה דעתם ואז היו מתירין ולכך לא לקי. אף לפי חילוק זה נוכל לומ' דע"ד המקו' עדיף ומוד' ר"ת דאין להסתפ' ולומ' מנ"ל דניחא ליה כמו שהוא מסופק בבן אדם כאשר הזכרתי למעלה וחילוק כל דהוא יספיק אלי לדחות מעלי חשש ר"ת ה"נ שחושש מהררי"ק לדחות דבריו מאחר כי פשוטא דתלמודא הוא עמנו ואמרתי רק ליישב שלא אביא עלי רנון לדחות דברי ר"ת שחושש מהררי"ק לדחותו לכן אי לדידי' ציית השואל ילך אצל חכמים ויתירו לו כי יהיו לו תריסים רבים להנצל מעונש תחלה אולי לא חלתה שבועה מטעמא של המורי' וא"ת שחלתה התרת חכמים יתירו לו כי המחמיר בזה לא נמצא שיחמיר בזה ואולי בנדון שלו כ"ע מודין וכן נראה. נאו' מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוג"ן: רב שקבל עליו בשבועה ובחרם ושיהיה נזי' עולם אם ידרוש בקהל עא מי יבא אחר המלך אשר כבר בדק עד מקום שיד כל אדם מגעת בכל גנזי אוצרות