מהר"ם פדואה רה

שם הזקן ההוא בין המעכב והעביר המועד ובין שכבר נשא אחד מהם באיסור אלא ודאי זהו טעמו אף כי כבר עבר הזמן ומעכב וממאן לקיים אשר נתקשר מ"מ שכנגדו באסורו קיים כי אולי ישוב בו ויחזור בתשוב' להשלים החפץ מה שאין כן בשכבר נשא וק"ל. ולא נפל דבר זה ממנו כי גם בכאן אולי ישוב לקיים אשר נתקשר בו כי אם היה ממש בקשר ושבועה זו אז בלי ספק ההיתר אשר הותרו לו אחרים שלא ברצון חביריו ושלא בפניהם אין בו ממש מעתה אולי ישוב בתשובה לתקן להבא אשר עוות ואם אכל שום לא יאכל שום אחר וריחו נודף. ועוד טעם אחר עמדי שאינו דומה לנדון דידך מאחר כי ג' הם ונשארו שנים א"כ באסורם קיימי כי נתקשרו זה לזה גם הם ולא דמי לזה שהיו שנים לבד שאם יצא האחד אין עליו עוד שבוע' וקשר. ועוד מטעם אחר אינו דומה כי כל אלה מדבר כאשר נתקשרו זה לזה וכרתו ברית יחד כשבועת אברהם עם אבימלך להיות שלום ביניהם או איש ואשה שנתקשרו להנשא אז שייך לומר אם עבר אחד מהם בטלה השבועה כי בודאי על מנת כן נשבעו אבל אם חבורת בני אדם נתקשרו יחד שלא לדבר עם פלוני ושלא לעשות דבר פלוני שאינו שייך בינם לבינם רק חוץ מהם לית דין ולית דיין לומר שאם יעבור אחד מהם שהנשארים הותרו אטו אם שלשה נדרו יחד להתענות ועבר אחד מהם שגם הנשארין יהיו מותרין חלילה וראיה מן המשנה שהבאתי לעיל שדוקא בתלאו זה בזה אבל אם שלשתן כאחד התחילו וקבלו עליהם נזירות לא אמרי' שנתלו זה בזה אף כי יש לפקפק מ"מ האמת כך הוא וראיה מן הסיפא שם וז"ל הריני נזיר ואת אמרה אמן מפר את שלה ושלו קיים ולמה לא נאמר שגם שלו בטל מאחר שאמר בהדיא הריני נזיר ואת ונאמר שאינו רוצה להיות נזיר כי אם עמה אלא ודאי דוקא באחרון שהשיב על הראשון ואני ר"ל ואני כמוהו שנתלה בו ולא באופן אחר ואע"פ שפירוש משנה זו מפרש בגמרא ומוציאה מפשוטה שר"ל ואת מאי לשון שאלה אבל אם אמר ואת בפשיטא הוא נתלה בה כמי שאמר ואני מ"מ נראה מדלא מוכיח ככה מרישא דמתני' גופא רק מברייתא שהביא התלמוד שם א"כ פשיטא לו לתלמוד שכשקבלו עליהם בבת אחת בהסכמה שאינם נתלים זה בזה דאל"כ היה לתלמוד להוכיח פירוש המשנה מגופה שר"ל ואת מאי בלשון שאלה דאם אמר ואת בפשיטא לא גרע משנים שקבלו יחד בהסכמה א"כ אף לפי האמת שמפרש ואת בלשון שאלה ואת כפשוטה הוא תליה כי מה שאמר ואת מחשב כמו ואני מ"מ חבורה שקבלו יחד סתם כנדון דידך אינו תלויה. ובלעדי אלה כל זה למותר באשר כל זה דנזיר מדבר שהותר אחד מהם אבל בנדון דידן לפי דבריך שאחד מהם יצא ועבר באיסור פשיטא שלא הותרו האחרים אפי' אם נאמר שנתלו זה בזה כהא דנזיר דפשיטא שאם הראשון עבר במזיד או בשוגג ושתה יין ונטמא למתים שלא הותרו האחרים שגם לשם הטעם שהחכם עוקר מעקרו ומאחר שהותר הראשון נמצא כמי שלא נדר וזה נתלה בו כאלו לא חל נדרו מעולם. ועוד בפי דברים להוכיח הדבר אמנם ללא צורך הוא כי פשיטא הוא דאל"כ יתבטלו כל תקנות וחרמות אשר יקבלו עליהם קהל ועדה כאשר יעבור אחד מהם חלילה בכן אין בידי להתירו בלא חרטה ושאילת חכם ולא יעלה בידך להתירו מהא דאיתא בתוספות סוף פרק ג' דשבועות דחרמות שגזרו וקבלו עליהם הקהל הם עצמם יתירוהו בלא חרטה דדוקא קהל וטעמא כדאיתא התם בתוספות דדעת הקהל כך הוא להתירו כשירצו מה שאין כן ביחודים ועוד שגם שבועה היה בנדון דידך שאי אפשר להיות לה היתר כ"א בחרטה ושאילת חכם. ושלום מני אהובך מאיר בכמר יצחק ז"ל: