מהר"ם פדואה רד

להזכיר המיתה אכן אם היתה צוואת בריא או צוואת ש"מ במקצת ולא הזכיר בה מיתה ודאי שאינו כלום בלא קנין ולאפס פנאי לא אאריך ומ"כ יברר האוכל מתוך הפסולת ושלום מני אהובך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל: ג' קבלו עליהם בנדר ובשבועה ואחד מהם עבר ויצא מן הנדר אם גם ב' האחרים יוכלו לנהוג היתר בלי שאילת חכם סו בלעדי אלקים יענה את שלום אהובי הר"ר אברהם גירו י"ץ מכתב' קבלתי ועל מקצתו אשיב ולא על כולו כי אין דרכי דין אנוש לפסוק על אדם ממול ערפו בדיני ממונות לכתוב באם כן הוא אם לא אדרשהו ראשונה ואשמע דבריו ק"ו במילי דקשי ממיתותא ב"מ חלילה לי לתת חרב ביד מתנגדו ולא אקרא אליו לשלום בראשונה אולי יתנצל ולא בדרך זו הדריכו אותי רבותי אשר מקצת תורתם בלבי ללכת בדרך עקלתון זו. בכן בחלק זה לא אדבר אם היה ממשות בקשר שבועה זו והחוזר בו מעל בחר' ב"מ או אם היה כנשבע לבטל המצוה ואם נאמן אתה בעיני כבי תרי וחשוב אתה לפני כר"ג הזקן מ"מ לא אצא מחק גדרי באלה. אך באשר דרשת אותי אם שנים הנשארי' יכולין להתיר זה לזה הואיל ויצא השלישי מהם והותר מקצת הנדר בו אתו דברתי ואומר שאם היה ראשית ומקום לקשר ושבוע' זו לחול אז אין בי כח להתירו בלא חרטה ושאילת חכם ונדר שהותר מקצתו הותר כולו אין כאן מקומו רק באדם אחד שנדר בכולל שאומר לכולכם או בכלכלה של מיני פירות הרבה וכיוצא בו ונמצ' מקצתו בטל ע"י שהיה בטעו' אז בטל כולו או שמקצתו הותר בחרט' ושאילת חכם לפירוש התוספות באשר החכם עוקר מעקרו ולא מגיז גייז באותו ענין שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו כדאיתא פרק ד' נדרים אבל חבורה שקבלו עליהם דבר בנדר או בשבועה והותר אחד מהם או שעב' במזיד או שוגג אינו שייך בדב' זה אם לא שתלאו זה בזה כהא דתנן בנזיר מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו' הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרו' מותר וכולם אסורי'" אמנם בדב' אחד יש לתלות בתחילת המחשבה ולהתירו כאש' איתא בפרק קמא דסוטה והוא יחל להושיע את ישראל אמר ר' חמא ב"ר חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי ולניני ולנכדי פיר' רש"י הוחלה בטילה ולשון לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבוע' תחלה ויש בהגה"ה במרדכי משבועות ולא במרדכי עצמו שיש לדקדק מכאן שב' אנשי' שנשבעו זה לזה ועבר האחד על שבועתו שנפטר השני מאותה שבועה והא לך תשוב' הרב משנ"ץ באותה הג"ה וז"ל אמנם כן היתה קבלה בידם ענין שדוכי אשה ואיש שקבלו עליהם חרם תקנת הקהילו' לינשא לאחר זמן דמי שעכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר ומי שאינו מעכב מותר ואין צריך התרת חכם וגם המעכב עצמו מותר בלא התר' לאחר שנשא שכנגדו עד שבא לי זקן אחד ואמר לי כי שניהם אסורין ולא הרויח מי שלא עכב אלא התשומת יד ונמתי לו יכונו דבריך כשקבלו עליהם חרם סתם אבל במפרש שהמעכב יאסר אין לאחר תנאי ובין כך כיון שנשא האחד אפילו נשא באיסור שכנגדו מותר לאלתר ואין צרי' התר' עכ"ל. ואף כי יש בהגה' זו קצת טעיות מ"מ העיקר מובן. מעתה יעלה במחשבה בתחילת העיון שגם בנדון דידך הותרו הנשארים אמנם אחרי העמקתי לחרוש בתשובה זו אומ' אדרבה משם ראייה שאינם מותרין כי מה זה ההפרש אשר