מהר"ם פדואה קצה

הלואה נלמוד לשעת הלואה ואין הבדל לפי הסברא אשר אנחנו בו עתה דמלוה על המשכון קונה אף בשעת הלואה כנ"ל: עוד יש מקור אחר אשר קרוב לשאוב מאתו לזכות שמעון וזה מהא דתנן בההיא פירקין כל האומנין ש"ש הן ומפיק טעמא בגמרא בההיא הנאה דתפיש ליה אאגריה דלא בעי למיעל ולמיפק אזוזי הוי עליה ש"ש ומקשים שם בתו' וז"ל וא"ת הא דתנן בפירקין הלוהו על המשכון ש"ש ודחיק לאשכוחי טעמא בגמרא דהוי ש"ש כדשמואל או כרב יוסף לימא טעמא דבההיא הנאה דתפיס ליה אחוביה הוי ליה ש"ש וי"ל דהתם לא אתהני מלוה מידי דאין מרויח במה שהלוה ממה שלא היה מלוה ולא היה לו משכון עכ"ל. והשתא בנדון דידן דלא נוכל לומר כן שראובן לא הרויח במה שלוה גם חלקו של שמעון מאלו לא לוה כ"א חלקו לבד כי באולי ניחא ליה להמציא מעות לשמעון כדי שיסייע עמו לפרוע מנתא דמלכא וכן קרוב לשפוט בו ביראו אם לא יהיה לשמעון מעות לפרוע פן יצטרך לפרוע בשבילו כההוא כובס בפ"ק דבתרא לפי גרסת ר"ת דגריס שדיוה אכובס או בהא דרבא פרק הגוזל בתרא מאן דמשתכ' בבי דרי פרע מנתא דמלכא ואמר רבא בר מתא אבר מתא מיעבט ואם כי חזר דינו עליו אם יפרע בעבורו כדפי' שם רש"י וכדאיתא בירושלמי אמר ריב"ל אין לך נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון או בגולגולת רב אמר כל הנתפס וכו' והרי"ף מביאו פרק שני דייני אפילו הכי לא ניחא ליה לאיניש להוציא את שלו ולאטרוחא בי דינא ולמיעל ולמיפק בתר חבריה כנ"ל ואולי גם מצא בגלל זה ללוות המעות בריוח מועט באשר נתרבה הסך בהצטרפו' שמעון ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות אם כן נתהנה ראובן במה שהלוה לשמעון אחרי לא רצה לתת משכון שמעון לנכרי ועל משכון זה אשר לקח מאתו ש"ש הוא מטעמא דאומנין כנ"ל וק"ל ונאמר כי כל אפי שוו באלה ולא נצטרך לכל הטעמים אשר נחלקו בו הגאונים לא דברי ר' יוסף או שמואל או רבי יצחק ולפי זה יחייב ראובן לפרוע אף במה ששוה המשכון יתר על הלואתו. ודברי לא יחשבו לפסוק עליהם כי אינני נחית לעומק' דדינא אך דרך פלפול לבד דברתי עד הנה כאשר הזכרתי בראשית דברי ובו אסיים סמוך לחתימה מעין פתיחה. נאם מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוג"ן: ס נדרשתי לשאלו אותי על ראובן ושמעון ולוי אחים ולראובן זרע אין לו וחילק נכסיו בחייו בהיותו בריא ונתן כל נכסיו לשמעון אחיו מלבד דבר מועט אשר שייר ללוי אחיו וכל אלה עשה והכתיב בערכאו' של נכרי כפי דיניהם ונכתבה הצוואה בלשון ירושה או בלשון מתנה בלי קנין סודר וחליפין ובלי שום הקנאה רק בכתיבת השטר של הצוואה כפי דיניהם ומת ראובן ולוי בא ומערער על הצוואה ההיא לבטלה מכח שלא נעשית בעידי ישראל ובקנין והיה בריא וגם אמר בלשון ירושה ולא בלשון מתנה: והנה אף כי קשה עלי כתורמוס להשיב על טענות ריב ממון בלתי שמוע בין אחיכם אף כאשר יבא השואל לדרוש דבר תורה לבד ומראה פנים כי תורה היא וללמוד הוא צריך ומציע לפני השאלה בלשון ראובן ושמעון אשר ככה עשו ונהגו קמאי וקמאי דקמאי להשיב לשואליהם אפ"ה באשר לא נעלם ממני תחבולת בעלי הריב אשר סתירים עצה וגנבי גנובי לשאול בלשון ראובן ושמעון מיחו בי רבותי אשר נהלו אותי להנחיל תורתי בלבי ומימיהם לקקתי ככלב המלקק מן הים שלא לשמוע לקולם להשיב אמרי להם כי מתוך דברי המשא ומתן ילמדו לשקר ולפחות