מהר"ם פדואה קצד

בכדי מעותיו צריך הכרעה אחרי מי להטות ונכון לשפוט אחרי שראובן בא להוציא משמעון כדי הלואה לא יעדיף כחו מכח שמעון אשר בא להוציא מאתו מה ששוה המשכון יותר ואם עליו פסק מהר"ם מספיקא לא מפקי' ממונא כנ"ל ה"ה שעל ראובן נאמר ככה אחרי כי דעתו נוטה לפסק התו' כנ"ל כשמואל כי גם הוא סובר ששומר שכר הוא ככל הגאונים ולא סובר כר' יוסף רק סובר מטעם דשמואל כדאיתא שם ועתה אתור לבקש זכות שמעון אף לפי פסק השערי' שפסקו כרבי אלעזר במשכנו בשעת הלואה דלזכרון דברים בעלמא נקט וש"ח הוא הלא גם משום ר"ג נפסק הכי במרדכי פרק שבועת הדיינין והם מפרשים דהא דאיכא הפרש בין משכנו בשעת הלואה ובין שלא בשעת הלואה דוקא במקום שאיכא שטר אבל היכא דליכא שטר אפילו בשעת הלואה קני ליה משכון דלגוביינא נקטיה בתוספות פרק האומנין ובהג"ה ברמב"ם פ"ג דמלוה ולוה מעתה נאמר אולי ונכון הוא שגם השערים שפסקו כרבי אלעזר במשכנו בשעת הלואה סברי סברא זו ונוכל לומר שגם רב אלפסי ז"ל אית ליה האי סברא. ומה שצריך לתלות טעמו בדרב יוסף היינו במה שפסק כר' עקיבא אף במקום שיש שטר ואף בשעת הלואה. ואם לחשך אדם לומר בדרושינו לא יקרא ראובן מלוה על המשכון הואיל ולא הלוהו מעות או פירות דלהוצאה ניתנו רק הלוהו משכון אחר לתתו לנכרי גם בעבור חלקו ואין שייך מעתה לומר שקנה משכונו של שמעון דלגוביינא נקטיה הואיל וזה לא יוציא אשר הלוהו אלא ודאי לזכרון דברים בעלמא נקט דאי אפשר לומר אחרי כי שמעון לא לקח המשכון מראובן ומסרו לנכרי אך ראובן לוה מעות של שניהם מן הנכרי על משכונו יחשב כאלו קבל הכל בעבורו וחזר להלוות לשמעון חלקו דא"כ נתן כספו בנשך לאחיו הואיל ושמעון פורע ריוח מחלקו ואפילו העמידו אצל הנכרי אסור אם לא נטל ונתן ביד כאוקימתא דרב פפא דמוקי האי דתניא ואם העמידו אצל הנכרי מותר כגון שנטל ונתן ביד בפרק הרבית וחלילה לחשוב עליהם ככה לאחזוקי אינשי כרשיעי לא מחזקינן אלא מתרצים ומתיישבים דעתו להצדיקו כדמשמע מתשובת ר"י במרדכי פרק איזהו נשך על ישראל שאמר לנכרי לך ולוה לי מעות מישראל ברבית וק"ל למעיין שם. אם כן ברור ומלובן שהלוהו משכון ונעשה שלוחו ללוות מן הנכרי חלקו ותאמר מעתה שאין שייך לומר דקנה משכונו של שמעון כנ"ל כלך מדרך זו חדא הואיל וראובן לא יחזיר לו המשכון אשר הלוהו אך בפרעו חלק מעותיו ויוחזר לראובן המשכון אשר נתן לנכרי בעבורו שייך לומר לגוביינא נקטיה בעבור המעות אשר חייב אליו להוציא בהם משכונו ועוד עיקר טענה זו סתירה היא מתשובת ר"מ במרדכי פרק המפקיד על ראובן שטען על שמעון שהשאיל לו סדר קדשים ושמעון משיבו שמסר לו סדר מועד למשכון והאריך בתשובתו ובתוך דבריו אמר וז"ל והשתא אף יהא כדברי שמעון שמעולם לא הרשהו ללמוד בו הו"ל לראובן מלוה על המשכון ולא הוי עליה רק ש"ש וכל הגאונים פירשו דרבי יצחק דאמר קונה משכון שלא בשעת הלואה להתחייב בגניבה ואבידה ולא באונסין וכו' הרי לפנינו דאף בדבר הדומה לנדון דידן באלה דלא ניתן להוצאה מה שהלוהו ואף יחזיר לו בעין מה שהשאילו נאמר קונה המשכון מטעמא דלגוביינא נקטיה וש"ש הוא עליו דליכא למימר טעמא דר"מ הוא שמצוה קא עביד חדא דלא סבר כרב יוסף כנ"ל ועוד מדצריך ליישב דרבי יצחק לא קאמר כ"א להתחייב בגניבה ובאבידה ולא באונסין והיינו טעמא דכל שהוא סומך עליו להיות בטוח על שלו ולא לקחו לזכרון דברים חשיב כאלו נקטיה לגוביינא וקנה אותו להיות עליו ש"ש ומשלא בשעת