מהר"ם פדואה קצו

יסתפקו כדבר לסדר טענו' ונמצאתי בדברי כטוען ובא בהרשאה אשר לו טוב עשה בעמיו אכן בדבר שיש דררא דמצוה לא שתו רבותי לבם לחששא זו וראיה להנהגתם מרבי יוחנן דפרק נערה או רב נחמן דפרק הכותב שעשו עצמם כעורכי הדיינין בתחילת מחשבתם משום קצת מצוה דמבשרך אל תתאלם ק"ו שלא נשגיח לחששא לבד דלא הוברר האיסור אך ספק הוא במקום דאיכא קצת מצוה בודאי דאין ספק מוציא מידי ודאי ולא תדחה ספק איסור' את המצוה ודאית אפילו בשב ועל תעשה ק"ו מר' יוחנן ורב נחמן כנ"ל ואפילו כי חזרו בם לא חזרו רק משום אדם חשוב שאני כדאיתא שם ואולי בכיוצא בזה לא היו חוזרין וק"ו לאיש כמוני שאינני אדם חשוב שלא אחוש לחששא רחוקה ודבר זה ידמה אלי למצוה להפר מחשבות ערומים ולבעל מאורע נעשה בו קצת איסור דתנן ביש נוחלין הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו בניו נוהגין כשורה זכור לטוב ופוסק שם רשב"ם הלכה כת"ק ואין לומר דוקא שכותב לאחרים שאינן ראוין ליורשו דהא מביא עלה הא דשמואל שאמר לרב יהודה שננא לא תיהוי כי עוברי אחסנתא ואפילו מברא בישא לברא טבא ופושט מינה דת"ק פליג ולא אתי רשב"ג לפרושי מילתא דת"ק דאם לא כן שמואל כמאן אתי וכן פי' רשב"ם שם א"כ ברור לתלמודא ששמואל סובר כת"ק ואין לחלק לדברי ת"ק בין ראוי ליורשו או אין ראוי ליורשו דאל"כ הדרא קשיין לדוכתא שמואל דמוסיף אפילו מברא בישא לברא טבא דראוי ליורשו כמאן אתי לימא ע"כ לא פליגי אלא באין ראוי ליורשו אלא ודאי אין חילוק באלה. וקרוב אלי לומר המצווה הזה סדר צוואה זו להקניט לוי בדברים בעלמא בכן לא סדרה באופן המועיל כאשר יתבאר או בא בפטומי מילין להחניף לשמעון לתת לו חיתא דקטרי אשר רדף אולי אחריו לפתותו דמסתמא לא עביד המת איסורא לעקור ירושה דאורייתא. וכעין זה כתב מהר"ם בתשובה פרק י"נ על ראובן שנשא אשה ולה בית שהוגבה ב"ד בכתובתה וכו' ע"ש. וכן מתשובת ר"י במרדכי דפ' איזהו נשך על ישראל שאמר לנכרי לך ולוה לי מעות מישראל ברבית יראה דלא מחזקינן אינשי כרשיעי רק מתרצין ומיישבין מעשיהם להצדיקם ואף כי אין ראיה גמורה משם דאיסור רבית שאני דיוצאה בדיינין מה שאין כן בנדון דידן דמה שעשה עשוי מ"מ אין נראה לחלק אם נתן לנו רשות ליישב מעשי איש הנצצים ומורים על איסור ליישבם ולקרבם להיתר כדי שלא להחזיקם כרשיעי ה"נ באיסור קלילא ואמינא כי אעייל להתם יפוק ראובן לאפאי כי עשיתי לו נחת רוח לבטל הצוואה כנ"ל ודי לי בהעראה זו להגיד אשר הביאני עד הלום להשיב לשואלי: והנה תוכן הדרוש ברור ומלובן שאין ממש בצוואה זו וזיל הכא קמדחי לה וזיל הכא קמדחי לה אם מכח לשון ירושה בא כמר ראובן להנחיל לשמעון רוח בכנפו אם בלשון מתנה נתן לו גם הוא לא יצלח למאומה דבלשון ירושה אף אם עשה כן בישראל לא הועיל דתנן פרק יש נוחלין האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תרשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה רבי יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאין ראוי ליורשו אין דבריו קיימין ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא וכן אמר רבא הלכה כר' יוחנן בן ברוקא ובעי רבא בגמרא בבריא האיך כי קאמר רבי יוחנן ב"ב דוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא או דילמא אפילו בבריא וכתב ר"י אלפס דבעי' לא אפשיטא ולא עבדינן בה עובדא בבריא וכן רב האי גאון והרמב"ם ורשב"ם ורוב