מהר"ם פדואה קצב

בדבר ואין מוחה בידו עד כי כלה ועבר גם זמן הרשות והתנאים אשר נתן להם השר והוכרח לחדש התנאים עם השר ונשתמש בחזקה זו שנים רבות ועתה קם ראובן ומערער ואמר שלא מכר לו החזק' ותובע שכירותו משך השנים שנשתמש בו שמעון וגם רוצה לפגום שטרי המכירה מן הבית להיותו נעשה בערכאות וגם הכתות בררו להם דיינין ועשו קומפרמיס"ו וכתבו בו שידונו המבוררין גם על פי השטרות הנכרי' כמו על השטרות שנעשו ביהודים עד כאן תוכן השאלה. ומתוך שלא אדע ואבין תמצית דברי ראובן וטענותיו במאי תולה זמניה להחריב מכר זה של הבית והחזקה בכן על כרחי אהיה כעור הממשמש באפלה ואקצר הלא אף אם יוכל לשדות ביה נרגא בעבור שנעשה בערכאות הלא קבלום עליהם בקומפרמי"ס והכשירום כנ"ל בכן סכסוך זה לא אבין. ועל דבר חזק' החנות חשבתי במה יפיח באלה ראובן כי שמעון אכלה שני חזקה ובא בטענה לאמר באה לו חלף שביתת מעותיו ואינו צריך להראות לא שטר ולא ראיה כמפורסם כ"ש שיש לו קצת סמך מן הקיומים והתנאים היותו שותף כי אין נוהגים לעשות ככה לשוכר או לחוכר והראיה שלא נעשה ככה לשמעון בראשונה כאשר בא לו בשכרו אמרתי אולי יחשוב ראובן לכלום מה שאכלה שמעון שני חזקה ולא נעשה מחאה לאשר בתחלה ירד שמעון לחזקה זו דרך שכירות ותנן פרק חזקת הבתים האומנים והשותפים והאריסין והאפטרופסין אין להן חזקה וה"ה לשכיר שירד בשכירות כמו אומן או אריס וכן איתא בטור ח"ה סוף סי' קמ"ט אי משום הא לא אריא דתנו רבנן בגמרא אומן אין לו חזקה ירד מאומנותו יש לו חזקה אריס אי' לו חזקה ירד מאריסותו יש לו חזקה כו' א"כ שמעון זה שירד משכירותו שנים רבות ואח"כ אכלה שני חזקה בלי מחאה פשיטא שנקיימוה בידו והוי שותף בחזקת חנות זה. ואי לאו דמסתפינא מחבריי' אימא בה מילתא נעקור טענה זו מעיקרה באשר מדינא דגמרא לא אדע היות ממש בחזקות של חנויות להיות לחלוטין למחזיקיהם לעולם לאמור שאף אם יעזבו אותם ריקם ושממה שיהודים אחרים לא יוכלו לקבל מן המלוכה כי אדרבא נראה ההפך בפ' איזהו נשך מעובדא דרבינא יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא כו' עד אמר ליה הא ארעא לאו דידהו היא א"ל ארעא לטסקא משעבדא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. ופירש"י ארעא לאו דידהו אלא שהיו עשירי' ורואים בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו ואין נותנים מס הקרקע למלך והם נוטלין השדות והכרמים ופורעים מס למלך ועל אלה משני ארעא לטסקא משעבד' מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא וככה הוא הנהגות מלוים בריבית שצריכים לפרוע מס למלוכה שיתנו רשות להלוות ואשר ילך לו ויניח חזקתו שממה היה נראה לי שיהודי אחר יכול להחזיק בו ולתת המס אמנם לא מלאני לבי לפסוק ככה בבירור לאשר בקצת מקומות נוהגין בהם שהחזקה ההיא תהא לחלוטין לעולם לאשר ירדו בה בראשונה אף כי יעזבו אותה ימים רבים ומנהג עוקר הלכה ואיני יודע מנהג עירכם בכן דברי באלה יהיו מעטים כי בלעדי אלה זוכה שמעון במקחו כאשר בררתי לע"ד כל עוד שלא אשמע טעמים ונמוקים אחרים אשר בעבורם ירצה ראובן לסלק שמעון ולדחפו. כה אמר הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: נט שלום רב לאהובי היקר אלוף התורה כהר"ר יוחנן י"ץ ולכאל"ש. הנה נכספת לדבר בי ואני בך בכן באת לדרוש אותי לחוות דעי בשאילתך או אולי לחדודי לחברך תכוון בכן להפיק רצונך אומ' את אשר בלבבי לא כחות' דינו כי לא אשתמ' בלא נכון לי ומסאנ' דרב מכרעי לא בעינא פן אפיל חללים ח"ו אך כנושא ונותן עם חבירו החפץ בו וטרם אדבר אעתיק