מהר"ם פדואה קצא

שמעתא ההיא שדוקא מורידין קרוב הראוי לירש כדי שיאכל הפירות וישמור הקרן ועליו שב דברי הא"ז בהגה' אשירי סוף פרק המפקיד שבמטלטלין אפילו שבוי ובורח לא מתרינן להו ר"ל שיותן דוקא לקרוב כמו הקרקעות לאכול הפירות אבל ודאי שאין ר"ל שיגרע כח הקרוב אם הוא נאמן להיות אפוטרופוס דאל"כ קשיא דידיה אדידיה דבהג"ה הכתובה אחרי כן מביא הא"ז עצמו דברי רב צמח הנ"ל משמע דסבירא ליה ככה ואין לחלק בין שבוי לקטן כנ"ל. ועוד נראה לי ראיה ברורה דאפילו בשבוי מעמידין קרוב אפוטרופוס ולא ניחוש שיורה היתר מספר ת"ה בתשובה ארוכה המתחלת וז"ל שאלה ראובן ואשתו לאה נהרגו ביום הרג רב והיו להן ילדי' בני חמש ושש ושבע ולקחום הנכרים והעבירום מדתם ונתפזרו בין הנכרים ואין ידוע אם הם בחיים או בחילוף כו' עד ועמד שמעון אחי ראובן כנגדו וטען הירושה נפלה לפני ילדי אחי ראובן שהם בין הנכרים כי המה זרעו של גד ואני הוא הקרוב להם להיות אפוטרופוס שלהם על נכסיהם וגם אולי יודע לנו היכן הם ואם ימותו לאחר זמן אני היורש שלהם עכ"ל בשאלה. ואחר כך בתשובת הרב וז"ל ושפיר קטעין שמעון אחי ראובן שהוא יהיה אפוטרופוס על ירושת גד זקינם של הילדים עד יתראה לב"ד אם יש תקוה עוד על חזרתם ומ"מ אם יתברר שמתו אחר כך יורש הוא כו'. והנה דומה זה ממש לנדון דידן שנאבדו הילדים מתוך הקהל ולא נודע איה הם ויש לחוש שיורה היתר בשתי דרכים א' לומר מתו מאחר שאין ידוע אנה הם כנדון דידן ושנית יורה היתר ודאי לא יחזרו לדת היהודי לעולם וימותו בין הנכרים ואף כי אומר אח"כ ששמעון לא ירש כשמתו אח"כ אלא יורשין של גד זהו בעבור שהם מומרין וע"ש מ"מ הסכים הרב לטענת שמעון שיהיה אפוטרופוס כנ"ל לפ"ד ולא היה קשה לו שיור' היתר כנ"ל אם כן כ"ש בנדון דידן שאין לחוש שיורה היתר רק בדר' אחד לאמור בריא לי שמת וק"ל א"כ יפה דנו האלופים לתת כח ביד האיש משה הנ"ל להיות אפוטרופוס ונאמן על נכסי אחיו הנאבד ובפרט מאחר כי האלוף ה"ה כמהר"ר יששכר אשר המעות ברשותו לא ירצה להחזיקם כלל וחפץ באיש הזה לבחור בו לנאמן צריכין אנחנו לבקש מי שהוא אשר יקבלם ובעונותינו נאמני הדור מעטים הם וקרוב הדבר שבאחרים יבואו למשה הזה וליורשיו המעות בתורת ירושה בכן לא יכון לדקדק כולי האי ולמצוא עלילה לאבד המעות ולתתם ללא נכון לו לפי הדור ולא עוד ושלום על דייני ישרה נאם מבי"ק: נח נדרשתי על ראובן שהשכיר בית וחזקת חנות לשמעון ונשתמש שמעון בבית ובחזקת החנות שנים מה ומאן שמעון להשאיר במקום ההוא עוד וראובן היה חייב לשמעון ארבע מאות דוקא"ט שהלוה לו ועלה עליהם י"ב לככר ומאז מכר ראובן לשמעון הבית ההוא וכל תשמישיו ועשה לו שטר על אלה בערכאות של נכרי' כפי דיניהם ולא הזכיר לו בשטר שמכר לו גם חזקת החנות ר"ל שיהיה שלו גם הרשות להלוות ברבית כמו שהיה לראובן מימי קדם מן השר שלו אך בתנאים וקיומים שחדש אז ראובן עם השר הכתיב גם שמעון שיהיה שותף עמו ברשות ההיא ושיהיה לו כח להלוות כמוהו ושמעון טוען שראובן מכר ונתן לו כח החזק' ההיא להיות שותף כנ"ל חלוף שבית' מעותיו של ת' דוקא הנ"ל שעזכ אותם בידו ה' שנים בלי ריוח ומאז החזקה ההיא היתה בורה ומשועממת שנים רבות ולא נשתמש בה אדם לסבת התרגשות המלחמות ואחרי שקטה הארץ הלך שם שמעון לבנות החורבה של ביתו אשר קנה והלוה שם ברבית והעמיד החנות על כנו על סמך הרשות הנתונה לו מן השר היותו שותף כנ"ל ואין מערער