מהר"ם פדואה קצ

להם כך וכך מ"מ ב' עדיות הם מאחר שפרט להם חלקם לתת להם ה' דוקא"ט נמצא לפי דברי אלו תתקיים המתנה של האחים בחלק היורשים הרחוקים מן העדים. אמנם בחלק הקרובים לא כנ"ל. אך שיש לפקפק בזה ולומר אף כי העדות עיקרו שב לתועלת מקבלי מתנה ממילא הוא להזיק ליורשים ויפסול השטר מעתה לפי דברי רבי יוחנן אמנם מצד אחר נראה להעמיד המתנה כול' ביד האחים המקבלים ולא יועיל טענת הקורבה והוא מכח תשובת הרא"ש שהביא הטור ח"ה בסי' נ"א וז"ל וכתב עוד בתשובה על צוואה שנמצא אחד מעידיה קרוב או פסול שנתבטלה ואין דנין על פיה כלל אבל העד שאינו קרוב אם זכור העדות יבא לפני ב"ד ויעיד והעד האחר ששמע הצוואה מבחוץ מצטרף עמו להעיד אע"פ שלא יחדוהו להעיד וככה אירע ממש בנ"ד מעתה טענת הקורב' ופסול העדות בטלה ואין בה ממש וק"ל: והנה לפי הנשמע יש במתנה זו שלשה דברים מקצת הנכסים של הנותן היו כבר ביד המקבלים כי היו חייבין אליו סך מה ועוד הניח נכסים ביד אחרים שחייבין אל המת ז"ל והם יהודים וגם הניח שטרי חובות שחייבין אליו ערלים. מעתה אומר ג' חלוקות במתנה זו אחת מה שהם האחים מקבלי המתנה היו חייבין אליו פשיט שזכו בו אפי' היה הדבר מתנת בריא שלא יוכל לומר הלואתי לפלוני מ"מ הדבר אשר הוא ביד המקבל והוא עצמו החייב זכה בו מצד מחילה ואף מצד נתינה ועדיף הוא ממעמד שלשתן דמועיל בהלואה כדאיתא פרק מ"ש ולא אאריך באלה מאחר שבררתי היות נדון דידן מתנת שכיב מרע. שנית החובות שחייבין אליו יהודי' זכו בו ג"כ המקבלין האחים הנ"ל בדין מתנת ש"מ דיכול לומר הלואתי לפלוני כדאיתא פרק מי שמת. אמנם הקפאות של נכרי' איתא במרדכי פרק הנ"ל דאפי' במתנות ש"מ אינו קונה על שם ה"ר אליעזר ממיץ אך בשטרות של גוים צריך עיון כי לפי רהט' דשמעתא משמע שמדבר במלוה על פה ולא בשטרות ודבר רבי אליעזר ממיץ סובבי' על התלמוד. נאם מבי"ק: על העמדת אפוטרופוס קרוב על נכסי נטוש נז אם כי האלופים חלוקי' בענפים מ"מ בשורש הדין השוו מדתם וכוונו האמת להעמיד האיש כמ"ר משה מקונט' אפוטרופוס על חלק ירושת אחיו הנאבד מאתנו ויהיו המעות בידו בתורת נאמנות אך יתן לב"ד ראיה מספקת שקבל המעות וישעבד כנגדן כל נכסיו ובפרט נכסיו דאית להון אחריות כי נראה לי לדמות נדון זה לקטן שנפלה לו ירושה עם אחיו הגדולים והסכימו כל הגאונים דבמעות ממני' קרוב ועדיף הוא רב צמח ור"ח ור"י הזקן בהגהות של מרדכי בפר' המפקיד ובהגהה במיימוני בשם ריב"ן. ואין לך קטן יותר מזה שאיננו אתנו ולא יודע מירושה זו דבר ואף כי איתא אפוטרופוס לדיקננ' לא מוקמינן הלא מה נפשך לכל הדיעות ממני' האיש הזה לרצונו אם לדעת הרשב"א שאמר היכא דנמצא אפוטרופוס שירצה להיות אפוטרופוס ממני' אותו הא לפנינו דרוצה להטפל בו בתורת נאמנות ואפוטרופסות ואם לדעת הרא"ש החולק ומביאו הטור ח"ה בסי' רפ"ה הלא תלה דבריו מאחר שאינו מצוי היורש יכול למחות א"כ בנדון זה שהיורש עצמו ירצה לקבלו בתורת אפוטרופסות ונאמנות פשיטא ששומעין לקולו. ואף אם נדמה נדון זה לשבוי אשר בו יעדו שאין מורידי' קרוב לנכסיו במטלטלין הלא ברור מלל הרב כמהרר"ן ויפה חילק שכל לשון מורידין דשמעתא ההיא ר"ל שיורד בתורת הנאה שיאכל הפירות וכל ענין