מהר"ם פדואה קפט

הרי שמבואר בו שאפילו חסר בשטר תיבה אחת מ"מ לא יפסול רק יהא נדרש ליפוי כח והיינו מה שאמרתי למעלה שאע"פ שחס' לכתוב לשון ואף מ"מ יהא נדרש ליפוי כח והטענה האחרת שבאין לפוסלה מכח קורב' שאחד מן העדים קרוב לאחד מן היורשים נראה שגם בטענה זו אין בה ממש ולהכשיר שטר צוואה זו נגד חלק היורשים הרחוקין מן העד שתתקיים המתנה על חלקם פשיטא שהיא כשירה בעדות זו לבד כי שטר זה לא נעשה בפסול כלל מצד עצמו כי דבר העדות היה בין הנותן והמקבל והעדים כשרים להם ואם יהיה בו נזק ליורש אחד מה בכך אטו עדים שמעידים דבר אשר יהיה בעדותם נזק לקרוביהם או להם בעצמם יפסל העדות בכך חלילה מאחר שהעדות לא היה על הקרובים כי אם על האחרים והנזק הוא ממילא. אמנם עדות זו לא יצלח על חלק כמר יוסף הקרוב על דרך זה כי הוא היורש הקרוב אל העד כופר במתנה זו ואמר להד"ם לא נתן המוריש דבר לשום אדם ועל המקבל להביא ראיה נגד היורש שנתן מתנה א"כ עדות זו שב להעיד נגד היורש הקרוב ולא יועיל. אכן צריך עיון אם השטר והצוואה מצד עצמה נעשית בפסול לומר שהעדות לא תועיל אף נגד הרחוקין להיותו עדות אחת כהא דאיתא בירוש' והרי"ף מביאו פרק קמא דמכות וז"ל כתב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה רבי יוחנן אמר פסול ורשב"א אמר כשר ורוב הגאונים פסקו כר' יוחנן להיותו עדות אחת ונאמר ה"ה בנדון להיותו עדות אחת ואפשר דאינו דומה דהתם עדות' שב על מקבלי המתנה ועליהם עיקר העדותם ובאשר עדות אחת הוא ונפסל מקצתו נפסל כולו אבל בכאן הצוואה והעדות נעשה בהכשר ואין בו פסול להיות העדות עיקרו בין הנותן והמקבל כנ"ל אף כי הקרוב יוכל לומר ולהכחיש העדות עתה ולומר להד"ם והעדים אינם יכולין להעיד נגדו כנ"ל מ"מ העדות בכשרותו נגד הרחוקין ואמר ליה השטר עצמו נעשה בפסול עדות מאחר שנתן ג"כ בצוואתו ה' דוקא"ט ליורשיו וא"כ גם העיקר עדות הוא על היורש הקרוב וידמה מעתה ממש להא דירושלמי לא' שכתב לב' בני אדם והעדים כשרים לזה ורחוקין לזה דהיינו העד הוא כשר לב' אחים המקבלין המתנה רובה וקרוב לכמר יוסף מקבל מתנה מועט' ויהי' השטר פסול והעדות בטילה מכל וכל זה אינו מתרי טעמי חדא היורשים אינם מקבלי מתנה רק הזכיר בהדיא בעבור ירושה והעדות אינו בנוי עליהם כי ממילא הם יורשים רק העדות הוא שלא נתן הנותן כל דבר למקבל שחמשה דוקא"ט אשר שייר ליורשיו לא נתן למקבל וישארו ליורשיו ממילא וכשרים הם לעדות זו מאחר שהמקבל צריך לעדות המתנה ובלא עדות אין לו דבר כשרים ונאמנים הם לומר דבר זה לבד נתן לו ולא יותר והשאר ממילא אל היורשים וק"ל. שנית דכתב הרמב"ם בפרק י"ד דהלכות עדות וז"ל הכותב כל נכסיו לשני בני אדם והעדים קרובים לאחד וכו' עד פסול מפני שהוא עדות א' אבל אם כתב בשטר אחד שנתתי לראובן חצר פלוני' ושנתתי לשמעון שדה פלונית נמצאו העדים קרובים לזה ורחוקין לזה זה שהם רחוקין ממנו מתנתו קיימת שאלו שני עדיות אע"פ שהן בשטר אחד למה זה דומה לאומר הוו עלי עדים שנתתי לראובן כך וכך ושנתתי לשמעון כך וכך ושלויתי מלוי כך וכך שאע"פ שכתוב בשטר א' והמקנה איש אחד הרי אלו שלש עדיות שאינם תלויות זו בזו הרי לך שחילק הרב ואומר דוקא היכא שכלל המתנה לשני בני אדם יחד ולא פרט לכל אחד חלקו אז הוא עדות אחת אבל שפרט לכל אחד חלקו לראובן כך וכך ולשמעון כך וכך שלא כללם ושתפם יחד שני עדיות הם א"כ גם בנדון דידן אף אם נאמר שהעדות שב ג"כ על היורשים שיותן