מהר"ם פדואה קפח

שלשה ימים שהיה מוטל על ערסו א"כ יש לו דין מצווה מחמת מיתה כאשר הביא הרא"ש ז"ל ראיה מן הירושלמי בפרק מי שמת וכן כתב בנו בעל הטור בסי' ר"ן. ואף כי הביא הטור בסי' הנ"ל דברי הר' אברהם אב ב"ד וז"ל וכתב הר"א אב ב"ב דה"ה נמי מצווה מחמת מיתה בקנין הוי דינא הכי שהקנין מגרע כחו עכ"ל מ"מ נראה שהוא בעל הטור עצמו לא הסכים לדבריו וז"ל בד"א שמתנת ש"מ שיש בה שייר אינה נקנית אלא בקנין ואם עמד אינו חוזר כשנתן סתם ולא פירש מחמת מיתה אבל אם פירש מחמת מיתה או אפילו לא פירש אלא שנראה מתוך דבריו שהוא נותן מחמת מיתה כגון שמתאונן על מיתתו וכיוצא בזה אפי' אם יש בה שיור נקנית באמיר' בלא קנין לכשימות ואם יעמוד חוזר אפילו יש בה קנין עכ"ל. נראה מתוך לשונו שכתב ואם יעמוד חוזר אפילו יש בה קנין דדוקא אם עומד חוזר הא אם מת מתנתו קיימת וכה"ג מדקדק תלמודא בפרק מי שמת על דברי שמואל א"כ סובר הוא עצמו שהקנין אינו מגרע כחו של מצווה מחמת מיתה ואין חילוק במצווה מחמת מיתה בין כולו למקצתו דלעולם לא בעי קנין ואם במקצתו לא הורע כחו בקנין ה"ה בכולו וק"ל. וכן איתא במרדכי בפרק הנ"ל בהדיא והוא בתרא ומימיו אנו שותין וז"ל דקיי"ל מצווה מחמת מיתה בין בכל נכסיו בין במקצת בין בקנין בין שלא בקנין אם מת מתנתו מתנה ואם עומד חוזר עכ"ל ודברי אלו יש לדחותם ולומר שדברי המרדכי והטור מדברים בקנין במיפה כחו ואף כי אין משמע ככה מדבריהם דמשמע שמדברים באותו קנין שהזכירו כבר במתנת ש"מ במקצת דההוא קנין אין בו יפוי כח מאחר שצריך קנין מ"מ לא אשען על דברי אלה לדחות דברי הר"א אב ב"ד הנזכרים בפירוש ולא מכללא. אמנם מטעם אחר נראה לי לדחות טענת הקנין בשתי ידים וזה מכח תיקון שטרות שתקנו הגאונים והתו' מביאין אותו פרק מי שמת וגם בהג"ה ברמב"ם ושם מבואר יותר וז"ל ובתקון שטרות שתקנו הגאונים כתוב במתנת ש"מ ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות וקנין אין בו יפוי כח אחד אלא בכל לשון של זכות מ"מ נכון לכתוב הוו עלי עדים ואף קנו ממנו בכל לשון של זכות ואף כתבו וחתמו משום שופרי דשטרי וכן ס"ה ע"כ. א"כ נראה בהדיא שדוקא משום שופרי דשטרי צריך הכי דאי לאו הכי יספיק בכל לשון של זכות ליפוי כח ודברים הבאים בשטרו' לשופרי דשטרי אינם פוסלין השטרות בדיעבד בהבצרם כדאיתא בהדיא בתשובה שהביא הטור ח"ה בסי' רנ"ג בתשובה המתחלת ששאלת ראובן שנתן קרקע לאשתו במתנת ש"מ ובאו היורשים לבטלה מפני שלא כתוב בה כתבוה בשוקא כו' ואף כי התו' כתבו בלשון אחר וז"ל ומה שכתב הגאון בתקון שטרות קנו מיניה בכל לשון של זכות נראה שהיה צריך לכתוב שם שום יפוי כח או אף קנו ממנו דמשמ' טפי יפוי כח או שמא צריך לכתוב וקנינא מיניה מוסיף על מתנה דא עכ"ל. מ"מ יש ליישב לשון צריך שר"ל לכתחלה משום שופרי דשטרי ולא נאמר היות ההג"ה חולק' על התו' מאחר שלא נזכר המחלוקת ובשטר זה נכתב בו לשון זה ויותר וז"ל וכתבו בכל לשון של זכות ובכל אופן המספיק להועיל כו' ולשון זה אשר נתוסף בשטר זה לכתוב בכל אופן המספיק להועיל נראה לומר אף אם יעלה ברוח אנוש שהתו' חולקין על ההג"ה מ"מ בנדון זה מודין מאחר שצוה לכתוב באופן המועיל אין לך יפוי כח יותר מזה דאם ר"ל דוקא בקנין או בשטר לאחר מיתה ואין קנין ושטר לאחר מיתה א"כ אינה באופן המועיל. ועוד כתוב בשטר צוואה לשון אחר שאנו נוהגין לכתוב המקפח רגלי טענה זו והיא לא יפסל כו' מחמת חסור לשון אות או תיב' כו' רק הכל יהא נדרש לזכו' וליפוי כח כו'