מהר"ם פדואה קפז

וז"ל אל תטעה בשכיב מרע שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו והקנה מחיים שאין מתנת ש"מ אלא כשאר כל מתנות הבריאים שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל ואין יכול לחזור בו עכ"ל. אמנם לפי שאר לשונות הנזכרים בשטר אי אפשר לומר שנתן מתנת בריא באשר כתב וז"ל אני מחליט יורש ונוחל ונותן במתנה כו' נראה בהדיא שכוון לתת לאחר מותו כדין מתנת ש"מ שחיילה דוקא לאחר מיתה ולא כמתנת בריא שאינה חיילה לאחר מיתה אלא דוקא מחיים כי המצווה הזכיר לשון ירושה עם לשון מתנה ירא' שכוון לתת לו אחר מותו. ועוד הזכיר בסוף השטר לשון צוואה וז"ל ושטר צוואה ומתנה זו נראה בודאי מלשונו שעשה כמצווה אל ביתו ולא כנותן מתנת בריא שאין שייך להזכיר בה צוואה. ועוד שכתוב בשטר הצוואה וז"ל אין אני ולא יורשי ולא שום אדם בעולם יהיה נאמן לומר חזרתי בו יראה בהדיא שהיה מתנת ש"מ שיכול לחזור בו שאם היה מתנת בריא מה לי בנאמנות זו הלא אין כח בידו לחזור. ואל תשיבוני מלשון אין אני כו' שאם היה מתנת ש"מ איך שייך לומר שהוא עצמו לא יהי' נאמן והלא עדיין יכול לחזור בו שאפשר ליישב שאם אינו רוצה לחזור עתה בדבריו אך יאמר כמעיד שכבר חזר ממתנה זו ונתנה לאחר אינו נאמן עד שיחזור בפני עדים ויהיה ברור לנו בלעדי העדתו והודאת פיו שחזר. וכן מה שכתב ולאו שום אדם בעולם ר"ל אדם יחידי והכרח אלי לדחוק ולפרש השטר באשר השטר דחיק ומוקי' אנפשיה שהוא משובש בלשונו וכתוב בו ג"כ כשאר שטרות וז"ל ולא יפסול ולא יגרע כו' מחמת חסור או יתור לשון אות או תיב' ולא מחמת שום לישנ' דמשתמעי לתרי אפי' רק הכל יהא נדון ונדרש לזכות וליפוי כח בעל השטר וידו על העליונה כו' א"כ הדין נותן ליישב ולדחוק ולפרש כדי להעמיד השטר על בוריו ולא יהיו דבריו סותרין זה את זה לאמור שהוא מזוייף מתוכו אמור מעתה מאחר שהתחיל לומר בראשונה וקנו מעכשיו ואחר כך נראה בהדיא שנתן דוקא לאחר מיתה שהוא כמי שמפרש ואמר בהדיא מהיום ולאחר מיתה. ואיתא בפ' יש נוחלין וסוף פרק קמא דב"מ איזה מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה ופי' ר"ת שר"ל שמפורש בהדיא מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה שאם היה אומר סתם מהיום ולאחר מיתה הוי מהיום קני גופו ולאחר מיתה קני פירות כדמשמע במתני' בסמוך. ובנ"ד שמשמע מתוך לשון הצוואה בהדיא שיכול לחזור בו עד אחר מיתה נאמר שהוא כמפורש אם לא אחזור בי כו' והיא מעתה מתנת ש"מ ממש כדברי ר"ת. ואף כי רש"י ורשב"ם פירשו הסוגיא בע"א וכן הרמב"ם סוף הלכות זכייה ומתנה שפירשו שכתוב סתם מהיום ולאחר מיתה ור"ל גוף מהיום ופירו' לאחר מיתה כמתניתין הנ"ל ואינה מתנת ש"מ רק מתנת בריא שאינו יכול לחזור ומה שאמר איזה מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ ר"ל שדומה לה קצת שאינה זוכה בפירות מעתה מכל מקום בעיקר הדין אם פירש בהדיא כדברי ר"ת מהיום אם לא אחזור כו' אינם חולקין על ר"ת וכן נראה בהדיא מלשון המגיד משנה שם ברמב"ם. א"כ בכאן שהכרח לנו לפרש הצוואה שהיה יכול לחזור וכתב בה מעכשיו ולשונות וידות מוכיחות שרצה לתת דוקא לאחר מיתה א"כ נעשית על הדרך שפי' ר"ת והי' מתנ' ש"מ וברור הוא בעדות שש"מ היה ולא היה בריא אף כי לא נזכר בצוואה כדקציר ורמי על ערסיה. ומעתה צריך להסיר תלונות הקנין וכתבו ותנו מאחר שהוא מתנת ש"מ ולא נכתב בו לשון יפוי כח המוזכר בתלמוד כנ"ל ונראה שאין ממש בטענת קנין או כתבו ותנו בנדון דידן באשר חולה זה צוה צוואתו אחר