מהר"ם פדואה קפג

חולק כי אין לומר שמה שאמר דברי הכל רוצה בזה המחלוקת אשר הביא לפני זה דהיינו הרמב"ם וראב"ד ורא"ש אשר חולקין בידיעת והכרת הדיינין שאינ' מקבלין שוחד ואם גובים מבני חרי דוקא או אפי' ממשעבדי ונאמר כי עליהם שב לומר לדברי הכל ולא כוון לכלול כל המורים. זה אינו מכמה טעמים חדא דא"כ היה לומר כולם מודים כו' והיו שבים דבריו על המורים אשר הזכיר אך לדברי הכל יורה כי בא לכלול שאין חולק והלשון מובן ליודעי דקדוק הלשון ועוד מה ראה בדבריהם אשר הביא מקודם ששייך לומר עליהם כי כולם מודים בזה במאי יתיחס דבר זה אל המחלוקת אשר הביא יותר מעל כל המורים אשר דברו בדין ערכאות והודאה זו אינה ממין הטענה. אך ודאי דבר בפני עצמו הוא והתחלת דברים שדבר זה דברי הכל בלי חולק כלל והוי"ו ולדברי הכל אינו [אלא] כדי לבלבל פשיטות הלשון. ועוד בר מן דין שגור בפי כל למעט המחלוקת בכל מאי דאפשר ואיני צריך ראיה למושכל ראשון כ"ש אחר שהזכיר סתם דברי הכל. ועוד דאם סבר הטור שהרמב"ן חולק הים לו להביאו תכף ולא להפסיק בדברים אחרים אלא ודאי וברור הוא שהרמב"ן אינו חולק ומר אמר חד ומר אמר חד ולא פליגי דסופרי' אשר דבר בו הטור היינו הנוטירי הממונים מן השופטים כלשונו הפשוט וסופרי' אשר דבר בו הרמב"ן ר"ל סופר מתא נאמן המלך או המושל כמו הקנציל ירים כמו שמשמש לשונו שהזכירם סופרי המלך כי עליהם שייך לומר יותר דינא דמלכותא כי המלך מקפיד על אמונתם ונחשבים כדיינין וכערכאות ממש אבל הנוטירין הממונין מן הדיינין אשר רבו כמו רבו בכל עיר ומקום משפט לא יקראו ערכאות וזה אשר הוסיף הרמב"ן לבאר של מלכים כי לשון נוטירין אין צריך פירוש לומר של מלכים לאפוקי כל נכרי היודעים לכתוב כי הם אינם נקראים נוטירין בידוע רק הממוני' לזה ודבר זה ידוע בלשון לעז"י. גם מן התלמוד אבי' קצת ראיה דלשון נוטירין על ממונה ונאמן לכתוב ולא על כל נכרי היודע לכתוב דבפרק אלו נאמרין תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה כו' עד אמר לו רבי שמעון לדבריך האיך למדו אומות העולם תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם הקב"ה ושגרו נוטרין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה הנה משמע מלשון שגרו ולא תנא הלכו הנוטרין שלהן דנוטרין הם הממונים מן השופטים ושריהם אשר שלחום אדוניהם להעתיק וגם שלהן משמע ככה ואפשר לפקפק מ"מ הלשון ידוע שכן הוא א"כ מה הוסיף לבאר הרמב"ן ולומר נוטירין של מלכים ומה בא למעט אלא ודאי בא למעט נוטירין של דיינין כנ"ל. וכן מוכח מלשון הטור שבא לפרש דבריו שהזכיר נוטירין של מלכים ואומר פירוש ע"י סופרי המלך מה לו להזכיר המלך וכי לשון מלכים שהזכיר הרמב"ן צריך פירוש יספיק לו לפרש לשון נוטירין אלא ודאי זהו דעתו ג"כ לבאר לנו הדין שר"ל דוקא סופרי המלך שלא להקשות על דבריו אשר אמר דברי הכל א"כ ברור ומלובן בנדון דידן שאין בצוואה זו ממש וסופר זה שהוא נוטירי לבד כאשר יראה מחתימתו ואינו סופר מתא או סופר המיוחד למושל או מלך כי אינם חותמים נוטירי לבד אינו נאמן אפילו לראיה בעלמא: עוד טעם אחר יש לי להכשיל כח צווא' זו ועם כי אינו טעם של עיקר מ"מ יכון לסנפו עם מה שכתבתי להחמיץ הענין והוא דאיתא במרדכי בפרק קמא דגיטין וז"ל נראה שתקנ' חכמים היא שתקנו בשטרות העולים בערכאות של נכרי' שיהו כשרי' לפי שהנכרים מקפידין על עשיי' שטרות בערכאותיהן עכ"ל. הרי שמשמ' שלולי התקנ' היו פסולי' כמו כל נכרי להעיד כמובן