מהר"ם פדואה קפב

אמרי' פרק אע"פ ולא היא ההיא שוטה הוי דלא עבדי דחנקן בנייהו. עד כה דברי דרך משא ומתן לבי וחלילה לי להחליט דין פסוק מכל אשר כתבתי לעיל כי לא שמעתי הכת המתנגדת ומה לי מעתה להרבות בראיות ודקדוקים מאחר שברור הוא שיצטרכו לדון לפני בעלי תורה יודעי דת ודין והמה לא יצטרכו לא לגמרא דידי ולא לסבר' דידי וירדו לעומק הדין. ושלום מני מבי"ק נדרשתי לשאלו אותי על יעקב שמת וחילק נכסיו בצוואת ש"מ בחליו והעביר נחלה מאחד מיורשיו הראוי ליורשו וגם נתן מתנות לחילופי בני אדם וכל זה עשה על פי סופר נכרי יחידי אשר כתב כל סדר הצווא' והחתים עידי נכרי אשר היו במעמד היינו שכתב בכתיכת ידו פלוני ופלוני עדים היו במעמד ושמו החתים בסוף פלוני נודירא כדרך סדר צוואות ושטרות הנוצרים והנה היורש אשר הועבר מחלק נחלתו בא ומערער על הצוואה הזאת לומר אין בה ממש להיותה נעשית ע"י נכרי שלא כסדר דת יהודי': נד והנה אף כי אין זה חוק סדרי וסדר רבותי אשר נהלו אותי להנחיל תורתם בלבי ומימיהם לקקתי ככלב המלקק מן הים להשיב על טענת ריב ממון בלתי שמוע בין אחים ואפי' לגנוב גנובי להסתיר עצה לכתוב בשם ראובן ושמעון באשר דבר זה תוכו און ומרמה כי מתוכו ילמדו לשקר ולכל הפחות יחשב כטוען ובא בהרשא' אשר לא טוב עשה בעמיו. עם כל זה לא אמנע מדבר דבריו ואם מעטים יהיו לאשר השואל הבטיחני שאין בו נפתל שכבר נתפשרו ורק דברי תורה ידרוש ממני והנה לא ארד לפקפק בלשון הצוואה לאמור לא נזכר בה לשון מתנה וכיוצא בו או להכניס ראשי בין ההרים הרמים להכריע ביניהם על מחלוקתם במתנה אם יש לה דין ערכאות כי בנדון זה יש לבעל דין לחלוק ולומר בצוואת ש"מ כולי עלמא מודו דמהני ביה ערכאות דאינו בכלל מחלוק' זה דדברי ש"מ ככתובין כו' ושטרא לראייה בעלמא כדאיתא בטור ח"מ סימן רנ"ג ואף אם צוה לכתבו כדאיתא בטור ח"מ בסי' ר"ן וז"ל ודוקא דאמר כתבו ותנו או כיוצא בזה דאיכא למיחש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אבל ש"מ שמסדר ענינו וגומר לצוואתו ומצווה לכתבו ודאי אינו מצווה לכתבו אלא לזכרון בעלמא וכו' וגם לשון הנחה שנזכר בכל פרטי הצוואה ולא לשון אח' איני כדי להכריע אחר שהוא מחלוקת בין ראשונים ואחרונים כמבואר בתשובות של מ"ה רבינו קלון ז"ל וגם עיקר הצוואה אשר השואל בא לערער עליו ולבטלו הוא על כי השליט בכל נכסיו אשר ישארו אחרי המתנות אשר נתן אחד מן היורשים אשר ראוי, ליורשו ודינו חרוץ שאינו צריך ללשון מתנה דהלכתא כרבי יוחנן בן ברוקה פרק יש נוחלין ופשיטא שלשון הנחה יספיק ללשון ירוש' לכולה עלמא בכן בטענה ברורה לבד אבא והוא הידוע לכל אשר כתב הטור ח"מ וז"ל דברי הכל אלו השטרו' שכותבין הסופרי' אין להם דין ערכאו' אע"פ שהם ממונין מפי השופטי' כיון שאין נעשי' בפני השופטי' עכ"ל. הרי שסתם בהדיא היותו דברי הכל בלי חולק והיינו ממש נדון דידן ואם לחשך אדם לומר הלא הטור ח"מ עצמו מביא אחר כך דברי הרמב"ן וז"ל שטרות העשוין בנוטרין של מלכי' פירוש ע"י סופרי המלך ואפי' אין עדים חתומים בו אלא אחד ממונ' על פי המלך כשר ולא מן הדין אלא משום דינא דמלכותא כו' הרי דכל ריהט' נראה שחולק על דברי הטור הנ"ל וכן הר"ן בפרק קמא דגיטין כתב על משנה זו דכל השטרות העולים כו' וז"ל ובזמן הזה סופר הממונ' מן המלך יש לו דין ערכאות של גוים עכ"ל ותופס שיטת הרמב"ן הלא זר הדבר לשבש לשון הטור שיאמר בראשונה לדברי הכל ואח"כ יביא