מהר"ם פדואה קעט

סדר וצוה פלוני שיתנהגו בניו אחרי מותו שיקבל בנו פלו' כך וינתן לבנו פלוני כך שהוא לשון להבא פשיטא ופשיטא שהם זכרון דברים ושטרי ראיות ולא שטרי קנין דבלשון להבא לא נוכל לתרץ שהוא לחזק הדבר כמו שמתרץ הר"ן לשון עבר נתתי שהוא לחזק לומר שיהא כאלו כבר נתן דומיא דפסוק שמביא לראיה נתתי כסף השדה שר"ל כדברי המפרשים הלואי ונתתי כבר או ר"ל הכסף ינתן לך בודאי ויחשבו כ"כ בברור כאלו כבר נתתים. וכל זה כתבתי להגדיל תורה ויאדיר כי איני צריך לכל אלה מאחר שהמצווה סדר על מטלטלין ומעות שאינם נקנין בקנין שטרות אלא דוקא במשיכה ואגב קרקע כדתנן פ' קמא דקידושין אם כן אין כאן שום קנין ולא דמיון של קנין אשר יחול מחיים כדין מתנת בריא וזה הוא שדקדק רשב"ם לפרש אם יחלקו רבי יודא ור' יוסי בלא הקנאה דהיינו בלא הקנאה נוספת אלא בשטר לבד כגון שדי נתונה לך וזה אומרו דקרקע נקנה בשטר שבודאי לא יועיל לא מהיום ולא הזמן כ"א שיהיה בו קנין שיחול מחיים כאשר פירש כבר הרבה פעמים וכן הרמב"ם הזכיר דין זה בסוף הלכות מתנה בשדה דוקא לטעמא הנ"ל ששדה נקנית בשטר ואין צריך קנין אחר. וכן הטור בסי' רנ"ח כתב דין זה בלשון שדי נתונה לך לטעמא הנ"ל. ובהג"ה במיימוני פ"ח דהלכות מתנה איתא וז"ל תשובה לגאון בריא שאמר בלשון צוואה מתיירא הוא שלא ימות פתאום והרי הוא מצווה כך וכך אין בו דין מצווה מחמת מיתה אלא א"כ מת סמוך לדבריו יום או יומים כי הוא כמו ששנינו בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשח' בה כו' ואם הוכיח סופו על תחלתו הרי זה גט עיטו"ר עכ"ל הגה"ה א"כ גם בנדון דידן אין בו ממש כי הוא דומה לו לגמרי ומהר"ם עצמו הורה כזה. והמרדכי מביאה פרק י"נ וז"ל עוד נשאל לרבי' מאיר על ראובן שתובע את שמעון ואומר שאמו הפקידה ביד שמעון וכשמסרתו לידו אמרה לו לתתו לראובן בנה לאחר מותה ושמעון השיבו כך אמרה לי אם אצטרך ממנו תנהו לי ואם היא תמות תנהו לראובן בני והשיב נ"ל דלא זכה ראובן במתנה שהרי כיון שהיתה בריאה באותה שעה ומתנת בריא בעי קנין ואע"ג דאמר פרק י"נ איזהו מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה שפירש להדיא אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה משמע דלאחר מיתה מיהא קני אפילו בלא קנין שאני התם דכתב מהיום לת"ק ולרבי יוסי אפילו בלא מהיום שזמנו של שטר מוכיח עליו אבל בנדון זה דליכא מהיום וליכא שטר וקנין שיוכיח על המתנה לומר דמחיים חיילא לא קני דאין מתנה לאחר מיתה בבריא וליכא למימר דקני משום דמצוה לקיים דברי המת שהרי לא הושלש מתחלה לכך כו' ע"כ תשובת ר"מ שם. הרי לך בהדיא מלשון שטר וקנין ולא אמר שטר לחוד דמהר"ם עצמו סובר שבריא המצווה על אחר מותו אין בו ממש אם לא יש בו קנין כגון שדי נתונה באופן שיחול מחיים ותשובת מהר"ם האחרת הנזכרת שם פרק י"נ במרדכי קודם לכן ונזכר ספ"ק דב"מ שהבאתי למעלה שבקה דדחיק ומוקים אנפשיה דצריך לומר בהכרח אחת משתים דהיינו שר"ל באיזה קנין מהקנינים שיחולו מחיים ומה שקרא אותו מצווה מחמת מיתה ולא נאמר שהיא מתנה גמורה כשאר דברים הנקנין מן הבריא ר"ל שהמתנה אינה נגמר עד אחר מיתה ואוכל פיר' בחייו או שיוכל לחזור בו אם פי' בהדיא כדברי ר"ת וכדפירש מהר"ם גופא בתשוב' השניה הא דאמר איזה מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ שר"ל שחל הקנין מחיים מכח לשו' מהיום או מכח זמן כנ"ל אם אינו חוזר דמעתה לא יקשו דברי מהר"ם זה על זה ולא נעשו דבריו פלסתר לסתור