מהר"ם פדואה קעח

בפרק י"נ בגמ' ופי' [רשב"ם] ובמרדכי ימצא שדעת זו בטילה מעיקרא דגם שם פ' י"נ איתא הא דפ"ק דב"מ וז"ל ת"ר איזה הוא דייתקא דא תהא למיקם להיות מתנה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה אלא מהיום ולאחר מיתה הוא דהוי מתנה מעכשיו לא הוי מתנה אמר אביי ה"ק איזה הוא מתנת בריא שהיא כמתנת ש"מ דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה עכ"ל הגמ' ופי' שם רשב"ם וז"ל ואיזה הוא מתנת בבריא שתקנה כל שכתוב בה מהיום כו' דמשמע הכי גופא קנוי לך מהיום ופירא לאחר מיתה אבל אי לא היה כתוב בה מהיום אינו קונה דאין מתנה לאחר מיתה שהרי אין כח לאדם ליתן מקודם לכן דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה להתקיים המתנה ואחר מיתה האיך אדם יכול ליתן אחר שמת ונקבר עכ"ל רשב"ם. וכן אחרי כן במשנה הכותב נכסיו לבניו כו' פי' רשב"ם גם כן ככה. הרי לך בהדיא דאדם הנותן מתנה לאחר מיתה אין בה ממש וצריך שיחול הקנין מהיום ולא יטעה המעיין לומר מאחר שכתוב הזמן בצוואה זו הרי היא כאלו נכתב בה מהיום דהלכה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו גם טענה זו אין בה ממש דבין שיהיה כתוב מהיום כרבי יהודה או זמנו של שטר מוכיח כרבי יוסי מ"מ צריך שיהיה עמו קנין ולא יועילו הדברים בבריא דדוקא בש"מ תקנת חכמים היא כדי שלא תטרף דעתו עליו כרב נחמן פרק מי שמת וכן מוכח כולהו שמעתתא דינ' וז"ל רשב"ם שם זמנו של שטר שכתוב בתחלתו בכך וכך בשבת אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני לפלוני בני לאחר מיתתי ע"כ הרי שכתב בהדיא שאף על פי שמצווה על אחר מיתה וכתב זמן א"ה צריך קנין וכן אחר כך כשבא רשב"ם לתרץ הא דפרק המגרש אתקין רב בגיטין מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אמר וז"ל אית לן למימר לגבי גט אשה הואיל ואין בו זכר קנין משום הכי הוא דאתקין לרווחא דמילתא משום חומרא דעריות אבל גבי ממונא דר' יוסי י"ל כי לא אמר רב הלכה כר' יוסי אלא בשטר שיש בו קנין והענין מובן אע"פ שהלשון מוטע' קצת. ושוב אח"כ במילתא דר' יודא בגמרא בעי מינ' רבא מרב נחמן בהקנאה מהו פי' רשב"ם וז"ל בהקנאה מהו בשטר שכתוב בו קנין מי פליג ר' יודא ומצריך לכתוב מהיום ומשום הכי קמבעא לי דאיכא למימר בשטר מתנה בלא קנין פליגי כגון שכתוב שדי נתונה לך לאחר מיתה ומסר לו את השטר כדקיימא לן דקרקע נקנית בכסף ובשטר ובחזקה עכ"ל. וכל היודע ומבין בצורתא דשמעתתא יראה בשכלו אמתת כוונת רשב"ם שאף אם נאמר שפליג בלא הקנאה כפי הבעי' וכפי המסקנא מ"מ לא יועילו דברים רק עסקים של קנין כגון שדי נתונה לך דלישנא זו קנין של שטר הוא הנז' פ"ק דקידושין שקרקע נקנית בשטר וז"ל נתונה לך הרי זו מכירה הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך נתונה לך הרי זו מכירה ונתינה ע"כ והם שטרות שקונים בם הנזכר בכל התלמוד לאפוקי שטרי ראיות כשטרות שלנו ובטור ח"ה בסימן קצ"א בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס או על העלה שדי מכורה לך או נתונה לך קנה משהגיע השטר לידו כו' עד והשטרות שכותבין עתה אינה אלא לראיה ואין הקרקע נקנה על ידן ע"כ ואפילו לפי דברי העיטור והרשב"א שהביא הר"ן פ"ק דקידושין שחולקין על דברי הטור הנ"ל וסוברים שלשון זה הנזכר שדי מכורה לך כו' לאו דוקא דה"ה שטרי דידן שכתוב בהן ומכרתי ונתתי לשון עבר שטר קנין הוא ולחזק הדבר כותבים כך וראייתו מן הפסוק נתתי כסף השדה נתתיה לך פשיטא שבשטרות שהם כנדון דידן שכותבים העדים איך