מהר"ם פדואה קעז

צרורין אף על פי שחטא מסיק שם שפטור מן הריוח וא"כ שום חוב אינו עדיף מפקדון וק"ל. ואין ראיה לחייב ראובן בשבח מהא דתנן פ' מי שמת האשה שהשביחה הנכסים השביחה לאמצע אם אמרת ראו כו' ופריך בגמרא אשה בנכסי יתמי מאי עבידתה אמר רבי ירמיה באשה יורשת ופי' רשב"ם בלשון אחד וז"ל או שאמר בעלה תטול אשתי כאחד מן הבנים נמצא שבעבור שצוה שתטול כחלק אחד הבנים יש לה גם חלק בשבח דשאני התם דהיא השביחה ואדרבא משמעתא היא יש להביא ראיה שבנדון זה אין לדינה חלק בשבח דשם פוסק רשב"ם וז"ל הלכך אשה שמת בעלה והניח נכסים מועטים שאין בהן כדי כתובתה אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או יורשין להשביעה על כתובתה אפילו השביחה אלף ככר השביחה לעצמה אבל אם השביחה הנכסים סתם תטרוף כתובתה והמותר ליורשין ואף על פי שלא נשתייר מבעלה אפילו רביע כתובתה. ובמרדכי שם תשובה ארוכה מרשב"א וחולק על מה שאמר רשב"ם שתגבה כתובתה מן השבח אם השביחה סתם וסובר שהשבח ליורשין ולא תגבה כל כתובתה מעתה נאמר למעט המחלוקת דע"כ לא קאמר רשב"ם דגובה עד כדי כתובתה אלא היכא דהיא השביחה אבל אם היתומים השביחו או הנכסים מעצמם השביחו אינה גובה מהם. ובזה יתרץ המשנה דבכורות שמקשה רשב"א ממנה לדברי רשב"ם ואף אם היא השביחה אין לה יותר מסך כתובתה והמותר ליורשין אפילו לרשב"ם וה"ה לבעל חוב, אף על פי דבעל חוב עדיף דגובה את השבח כדשמואל פ' המקבל היינו כדי חובם כדמסיק שם דמסיק ביה שעור ארעא ושבחה ויהי מה לא מצינו בשום מקום שאפילו ב"ח דעדיף מכתוב' שיקח מן השבח יתר מחובו אם לא בקרקע ואפותיקי בכן אין בידי לחייב ראובן שום שבח לתת לדינ' נמצא העולה מכלל דברי שיחשבו הנכסים אשר עזב המת ז"ל כמה היו באותה שעה וינכו מהם העשירית שהיה ראוי להבת הבתולה להשיא' ומן המותר תקח דינה כחצי חלק זכר בלי שבח ואיש על מקומו יבא בשלום. נאם מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן: נזרקה מפי חבורה לשאול שאלתה על ראובן שחלק נכסיו ומטלטלין ומעות לבניו אחריו בדרך צוואה איך ירשו אחרי מותו ורבה לאחד ומעט לאחד וזה היה שנה או שנתים קודם מותו ולא נכתב בצוואה כד קציר ורמי על ערסיה ואדרבה כתוב בה וז"ל בעודני בריא ועומד על דעתי ולא נכתב בצוואה שום קנין וגם לא נכתב בה מהיום ולאחר מיתה והשואל דרש את יודעי דת ודין לדעת מה משפט צוואה זו ואמרתי לחוות דעי גם אני והאלקי' בדבר המשפט להנחני בדרך אמת : נב אומר אני שמי שאומר שיש ממשות בצוואה זו לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש מאחר שכתוב בה בפירוש בעודני בריא ואפילו לא היה נכתב כן היה בחזקת יורשים דרי"ף פסק פרק מ"ש דנכסים בחזקת יורשים והסכים לדבריו הרא"ש וכן הרמב"ם דלא כרשב"ם דפסק כרבא דאמר הרי מת וקברו מוכיח עליו דסבר כרבי נתן דאזל בתר השתא אמנם מאח' שנכתב בהדיא בעודני בריא אין לנו אלא לשון השטר ולכ"ע מתנת בריא היה וצריכה קנין. אמת הוא שמי שיביט במרדכי ספ"ק דב"מ יסבור לפום ריהטא שיש ממשות בצוואה זו כי ז"ל שם ופסק ר"ח דאף הבריא שאמר ינתן לפלוני כך וכך אם ימות זה נקרא מצוה מחמת מיתה וקנה וכן משמע מתוך פי' רש"י ע"כ. אמנם המעיין בפרק