מהר"ם פדואה קעו

שבעל' חוב היא רק למאי דמפר' בהדיא שם דהא מה שאמר אמימר בראשונה יורשת הויא ר"ל גם לשאר דברים חוץ ממה שנזכר אחר כך לענין סלוקי בזוזי או בחד ארעא דאם לא כוון כ"א לזה איך אמר לו רב אשי אחר ששמע ממנו שאמר יורשת הויא אלו בעי לסלוקי כו' ה"נ דלא מצי כו' והלא כבר אמר יורש' הוי' אלא ודאי לשא' דברי' אמר אמימ' יורשת הוי' והקש' לו ר' אשי או בעי מיניה אלו בעי לסלוקי וכו' והשיב אין שגם לדבר זה היא יורשת ועל זה חולק רב אשי אח"כ ואומ' בעלת חוב הויא ועל זה אומ' התלמוד ואף אמימר הדר ביה כמו שהביא התלמוד מההי' אתת' דאת' לקמי' כנזכר שם בהדי' ענין סלוקי וכן יש לדקדק קצת מלשון רש"י כי בדברי אמימ' שאמ' יורש' הוי' לא פי' לענין מה רק פי' וז"ל יורשת הויא עשור נכסים שתקנו לה בתורת ירושה תקנו לה ולא פיר' לענין מה ואחר כך בדברי רב אשי פירש רש"י וז"ל בעלת חוב הויא ומצי לסלוקי בזוזי או בחד ארעא עכ"ל. ומה צריך לפרש פשיטא שרב אשי ר"ל לענין זה באתקפת' דידיה שהקשה לאמימר והתמיה אלו בעי לסלוקי כו' אלא ודאי ר"ל שרב אשי אינו חולק על שאר דברים אף כי אומר סתם בעל' חוב היא אינו ר"ל רק על מה דקמתמ' בראשונה בכן פי' ואמר ומצי לסלוק' כו' ר"ל לענין זה לבד. אמנם בראשונה על מה שאמר אמימר יורשת לא פי' דבר כי כללא הוא מעתה נאמר שאף אם אמימר הדר ביה לענין סלוק' מ"מ לשאר דבריה במילת' קאי: וע"ד השבח שתבעה דינה מחלקה אין בידי לחייב ראובן לתת לה שבח דלא מצינו שבעלי חובות או מקבלי מתנות יכולין לתבוע ריוח מן היורשין במה שהשביחו הם היתומים במטלטלין ואפילו במקרקעי אמרינן בפרק המקבל אם אמרו היתומים אנו השבחנו מביאים ראיה והוא שלהם אף כי הקרקע הוא אפותיקי אמת הוא דיראה שם ברא"ש וכן ברמב"ם בפרק כ"א דלוה ומלוה בפנים ובהג"ה שר"ל התלמוד שמדיינים ביניהם רק על ההוצאה אבל השבח היתר על היציא' הוא לב"ח ובנ"י פרק המקבל וכן במגיד משנה בפרק כ"א הנ"ל מפורש ג"כ שאלו לא היה החוב רק כשעור ארעא לבד אז יזיק ליתומים טענתם שהם השביחו דאלו השביח אביהם אין לב"ח עסק בשבח ואם הם השביחו נוטל הב"ח השבח ונותן להם בדין יורד לתוך שדה חבירו מאחר שהוא אפותיקי אבל עתה שהחוב הוא כשעור ארעא ושבחה אם הוא השביח האב נוטל הכל ואינו משלם שום הוצא' ואם היתומים השביחו משלם הוצא' וע"ש כי הלכות עמוקות הם ויהי מה בדבר כנדון זה שאינו אפותיקי ולא קרקע רק מטלטלין ואין שייך לומר שהחוב בשעור קרן ושבח' באשר החוב הוא כשעור חצי חלק של זכר הנמצא בשע' מיתת יעקב אין שייך לומר שהשבח הוא שלהם וכן בשאר בעל חוב אשר יהיה לו לקבל סך מה בעזבון המוריש ונתאחר מלתבוע פשיטא שלא יוכל אח"כ לתבוע שום שבח שהשביחו היתומים המטלטלין דברא כרעיה דאבוה הוא באלה דכמו שבעל חוב של האב בחייו לא יוכל לתבוע רק הקרן ולא שום שבח אף אם נתאחר לקבל חובו ימים רבים אחרי נשלם זמנו ככה גם כן מן היתומים לא יוכל לתבוע כשאין כאן לא אפותיקי ולא קרקע המשועבד ואפילו בטול כיס אינו שייך הכא דבמרדכי פרק הגוזל קמא כתב וז"ל אמנם כן הוא המבטל כיסו של חבירו והרויח בו שנותן הריוח לבעל המעות דוקא אם נותנו לו מתחלה לקנות בו להרויח וחזר ואמר לא קניתי לך או לא הרוחתי אלא לעצמי אבל בתורת פקדון לא משום שאמרו חכמים מותרין ישתמש בהן כו' ואפילו אם הם