מהר"ם פדואה קעד

טובת הצדקה לפשר ואף שמעון לא יתקע עצמו לדבר הלכה ויהא עליו מורא דברי הרא"ש לוותר קצת ממונו גבי הקדש ולא מכח הלכה כלל רק לפני' משורת הדין להסי' לזו' שפתים וזה הנראה לע"ד נאו' מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל: נא שאלה יעקב כתב שטר לדינה בתו בעת נשואיה שחייב לה מנה ולא יחול זמן גביית החוב עד שעה אחת קודם מיתתו או בניו הזכרי' יתנו לה בחצי חלק זכר והברירה ביד הזכרים כסדר שטרי ירושות שנוהגין בארצות אלו לכתוב לבנות ואחר ימים רבים אחר פטירת יעקב באה דינה ותבעה מראובן אחי' פרעון השטר היינו המנה או כחצי חלק זכר וגם תבעה חלקה בשבח כי השביח ראובן הנכסים יחד והשיב ראובן שיבחור לתת לה כחצי חלק זכר אך ינכה בראשונה מן העזבון סך הנדוני' שנתן אחר פטירת אביו לאחותו הבתול' להשיא' לאיש באשר היה מוכרח לפי הדין לתת לה כדרך שנתן אביו לשאר בנותיו שהשיאן בחייו נמצא שסך הנדוני' ההיא אינה בכלל העזבון שיורדין עליו לנחלה רק המותר ומהמותר ההוא יתן לדינה כחצי חלק זכר ולא יתן לה שבח באשר השביח לעצמו ולא על דעת לחלק כי גם פרעון גוף השטר לא עלה על לבו כי ידע דבר ברור מן השט' ההו' עכ"ל השאלה: תשובה תנן בפרק מציאת האשה יתומ' שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה כו' עד רבי יהודה אומר אם השיא את הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה וחכמים אומרים פעמים שאדם עני והעשיר או עשיר והעני אלא שמין הנכסים ונותנין לו עכ"ל המשנה ובגמרא אמר שמואל לפרנסה שמין באב והתלמו' מותיב ליה מחכמים דמתניתין ומשני הוא דאמר כרבי יהודה ומסקנא דשמעתא אליבא דהלכת' ששמין באב היכא דידעינן לאמוד דעתיה והיכא דלא אמדינן שלא הכרנו אותו ולא עמדנו על דעתו נותנין לו עשור נכסי' כדברי רבי ובאותו פרק אמר אמימ' בת יורשת הויא פירוש לענין עשור נכסים אמר ליה רב אשי לאמימר אלו בעי לסלוקה בזוזי ה"נ דלא מצי לסלוקה אמר ליה אין אי בעי לסלוקה בחד ארעא ה"נ דלא מצי לסלוקה אמר ליה אין רב אשי אמר בעלת חוב הויא ואף אמימר הדר ביה כו' עד והשת' דאמרת בעלת חוב היא דאבא או דאחי למאי נפק' מינה למגבה לבינונית שלא בשבועה וזבורית בשבועה מאי ת"ש דרבינ' אגביה לברתיה דרב אשי ממר ברי' דרב אשי בינונית ושלא בשבועה מבריה דרב סמא בריה דרב אשי זיבורית בשבועה ע"כ והשתא לפום ריהטא נראה מסוגיית התלמוד שראובן לא יוכל לנכות נדונית אחותו הבתול' מן העזבון באשר מסקנת דשמעת' שהבת בפרנסה בעלת חוב היא ואף בעלת חוב דאחי ולא דאבא כי פשיטא שדינה אינה חייבת לפרוע חובות של ראובן אחיה ואפילו היתה הבת בפרנסה בעלת חוב דאבא אין על דינה לפרוע חובות אביה רק ראובן היורש הוא יפרע החובו' מירושתו דע"כ שטר זה של דינה הוא חוב או מתנה כי אינה יורשת ואם הוא חוב יש לה להשתלם מעזבון יעקב כשאר חובות ואין לה עסק בפרנסת הבת שגם הוא חוב כי כל אחת מהם יגבה כל חובו והיורש ישלם כולם מן העזבון וכן אם שטר זה מתנה הוא דאיתא בטור ח"ה בסימן רנ"ג שאלה לא"א ז"ל יעקב צוה מחמת מיתה שיתנו מנכסיו לבתו ב' שלישים והשליש ישאר למי שראוי ליורשו ויש לו בן ויצא עליו שטר חוב ואמר שתפרע הבת שני שלישים ממה שקבלה תשובה אין שומעין לו כיון שהבן יורש הוא צריך לפרוע הכל ואפי' אם הזכיר נתינה לבן ירושה היא כיון שראוי ליורשו וצריך לפרוע הכל ע"כ הרי