מהר"ם פדואה קעג

פירושו הוא אמר בפיו לשון זה עד"ר היינו סתם כי בדבר הזה כל עסק התשובה שם. ועוד נראה לומר שנדון דידן שאני מאחר שבסוף כתבו העדים וכל הנ"ל קבלו עליהם החלקין הנ"ל בח"ח ושבועה וכו' בסדר השטרות ולמעלה בקומפרמי"ס יחדו לשמעו' שבועה ת"כ עלי' קיום הפסק שיפסקו וגם על הקומפרמי"ס שהרי כתב אחר כך וז"ל אף אם יפרע הקנס מ"מ השבועה במקומה תעמוד עד יקיים דברי הקומפרמי"ס ומבוררין בענין ע"כ. א"כ נראה שתוס' זו שיחדו לשמעו' שבועה לא דברי חלומות הן אלא דוקא והוא ראה וקראה וסבר וקבל עליו כאשר כתב כמ"ר י"פ ולפי זה אין בידי לפטור שמעו' מטעם טענת אסמכתא. אמנם מטעם אחר נראה לי דשמעו' פטור והוא מה שכתב מהר"ק דרך עראי ובעיני הוא העיקר שיש כאן אומדנא דמוכח ואזלינ' בתר אומדנ' זה כמו שאר כל אומדנא דבתלמוד כגון הכותב כל נכסיו לבנו האחד או לאשתו דלא עשאה אלא אפטרופ' או מכר אדעתא למיסק לא"י או שמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר ודומיהן כי בודאי המכוון לא היה להעניש שמעון אם יצא מן העיר דרך עראי מהלך יום וישוב תכף טרם יבא ב"ד כי לא היה כוונתו כשלמה המלך ע"ה עם שמעי בן גרא למצא לו עלילה וכ"ש אם הלך להביא הדיין כאשר הביא כתב ראיה שבקש הדיין ולא מצאו ובפרט אחר שראיתי בכ"י של האלוף כמ"ר י"פ שנתן ליד שמעו' בטחון שלא להרבות העונשין הכתב ההוא מחייבו מצד אחד ומזכה אותו מצד א' וזה כי מה שבקש שמעו' בטחון ממנו שלא ירבה בעונשין יותר מכדי נכסי בנו מזה נראה שלא היה דעתו באסמכתא אלא גמר והקנה אכן ממה שכתוב בפתק' ההיא וז"ל והכח אשר ביד המבוררי' לגרוע ולהוסיף העונשין עד סך ש' שקו' לכל פרט ופרט לא נעזבנו ולא נטשנו כדי להחזיק בידינו מקל ורצועה לאיים עליו ועל בנו כי ישמעו לקולינו למען ייטב להם ומצא חן בעיני אלקים ואדם אך בהחלט מתח' ידינו לא יצא דבר בלתי מתוקן ח"ו וכו' א"כ אז בשעת עשיית הקומפרימי"ס אשר נעשה ע"פ כמ"ר י"פ הנ"ל והוא הוא אשר סדר ותקן הכל לטובתם היה המכוון לבד לאיים עליו שישמעו קול הדיינין ולא יעשו עול לבטל הדין ולחרחר ריב ומדון אמור מעתה איך יהיה זה בר עונשין על שהלך עראי חוץ לעיר יום אחד ושב טרם נמצא שם בעל דינו ולא היה בזה שום ענוי דין ולא עוות דין ולא שום הוראה שלא יהי' ציית בודאי אומדנא רבא היא לכן בלי ספק אין בזה בית מיחוש גבי הדיוט ואין להדיוט שהוא ראוב' שום התחלה לתבוע הקנס שהוא חלקו רק כי לגבי הקדש יש בו קצת טענה אבל אינה כהלכה והוא מה דאיתא פרק מי שמת גבי ש"מ שכתב כל נכסיו דאזלינן בתר אומדנא מאחר שלא שייר דאם עומד חוזר ושם איבעי' להו הקדיש כל נכסיו הפקיר כל נכסיו חילק כל נכסיו לענין מהו ועלת' בתיקו ונשאר בספק אם אמרי' אומדנא גבי הקדש וצדק' והרא"ש פוסק שם שאין מבטלין ההקדש וההפקר והצדק' מאחר שספק הוא אם אמרינ' אומדנא וכן כתב לעיל מזה דאין מבטלי' המתנה הכתבה אפילו אין ברור לנו האומדנא גבי ספק אם יש לו יותר נכסים ולפי זה גם בנדון דידן לגבי הקדש יכול לטעון הטוען אמנם כל שאר הפוסקי' לא הסכימו לדבריו רק פסקו בזה ככל שאר תיקו דממונא שבתלמוד שהוא לקולא לנתבע שם הגה מא"ז ורבי' ניסים שם גם הרמב"ם בפי' י' דזכי' ומתנה וכן נראה דעת הרי"ף שהביא התלמוד בצורתו ואינו פוסק אם כן נשען על הכלל שנאמר בכל תיקו לקולא וגם הרמ"ה בטור ס"ה ומה שהמעו' ביד כמ"ר י"פ אף אם הושלשו מתחלה לבטחון זה להפרע ממנו אם יעבו' מ"מ נראה ודאי שכל עוד שאינו ברור שעבר המעות הם של שמעון וכשנגדו נקרא המוציא ועליו הראי' ושמעון יכול לומר קים לי כרבי' אשר אתי ויפה כוון הרב שכמ"ר י"פ יבקש