מהר"ם פדואה קסח

היורש כן שמא פרע אביו בחייו דהיינו למלוה עצמו ואלו היה הלוה לפנינו לא היה נאמן לומר שפרע למלו' עצמו מאחר שיש בכ"י נאמנות ואין להאריך כי ברור הוא. אמנם אשר תאמרו לפסול השטר פטור נכרי' מטעם היותו הודאה ורוב הפוסקים החליטו לפסול שטרי הודאה או מכח העדים שנמצא אחד מהם קרוב או פסול הדבר הזה צריך עיון ראשונה כי לפי דעתי אף הפוסלים שטרי הודאו' העולים בעש"ג היינו דוקא מודה פלוני היותו חייב לפלוני וכן יראה מלשון הטור בסימן ס"ח שכותב ממש זה הלשון וטעמא דמילתא שאז לא נאמר שהשטר הוא ראי' בעלמא דאולי אינו חייב לו דבר רק בהודא' זו נותן אליו המעות בכיוצא בזה דוקא פסלו שטרי הודאה אבל בנדון דידן שהודה המלוה היותו פרוע דשטר' ראייה בעלמא הוא ואפילו נאמר שמחל אל הלוה והכתיב היותו מסויים אף כי לא קבל פרעון מ"מ שטר מחילת חוב אינו צריך קניי' כאשר כתבתם וכן מוכח בפ"ק דקדושין והמרדכי כתבו בפ"ק דסנהדרין הודאה זו לא ראיתי לפסול דע"כ לא השו' מדתם והראייה כי גם בשטר מתנה שהוא פסול כתב הרא"ש וז"ל אבל אם הנותן הקנה למקבל בק"ס וכתבו הערכאות שבפניהם הקנה נותן למקבל בק"ס השטר כשר דלראייה בעלמא הוא כו' כאשר תמצא שם טור בסימן הנ"ל א"כ גם בהודאה נחלק כנ"ל, ועל הטענה השני' אשר אמרתם לפסול השובר מכח נמצא אחד מהם קרוב כו' לא הובררו לי דבריכם מטעמים שונים. האחד כי מה שכתבו הרמב"ן ולזולתו דלא עדיפי שטרות שלהם משטרות שלנו לא דברו רק כשחסר דבר אחד מדרכי ההקנאה כגון מטלטלין אגב קרקע ושטרות בלי מסירה וכתיבה או שלא כתב דאיקני וכיוצא בם שאף אם נאמין לסופר שכל דבריו אמתיים אפילו הכי לא הועילו דבריו לפי דינינו אבל בנדון דידן אם נאמין לסופר שהמלו' הודה באמת היותו פרוע מה לנו אם העדות פסולה לפי דינינו הלא לא אברו סהדי אלא להודיע האמת בדב' הזה ומאחר שהמלכות מקפדת להאמין לסופרים כמאה עדים כשרים שלנו אם כן גם בנדון דידן נאמין לסופר ומה לי אם העדים פסולים משום קורבא או משום פסלות אחר והלא כל עידי נכרים הם פסולים ואפילו הכי כי נכתב על ידי נוטארי"ה הממונ' מן המלכות או בערכאות אנו מכשירין השטר מאחר כי בדיניהם כשר כי על נאמנו' הסופ' אנו סומכין דלא מרעי נפשייהו או דינא דמ"ד. שנית הלא לדעתי העדים לא חתמו כשור' כי מנהג הנוטארי"ה רק לכתוב פו"פ היה במעמד כדי שאם ירצה הבעל דין לחקור ולדעת האמת יחקו' עדים בב"ד ואם כן היהודים אשר היו במעמד והם קרובין לא יבאו לפני ב"ד להעיד ואז לא נאמר נמצא אחד מהן קרוב כו' דכתב הרא"ש וז"ל אפילו אם כיון לראות כדי להעיד אינו פוסל אא"כ כוון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד אבל אם לא כוון לראות כדי להעיד אפי' בא לב"ד והעיד או שכוון לראות כדי להעיד ולא העיד אינו פוסל ע"כ ותמצאנו בטור בסימן ל"ו ואם היו העדים חתומים על השטר אפשר לא היה שייך לומר ככה באשר עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי ויחשב חתימתן כהגדה לפני ב"ד אבל בנדון דידן שאינם חתומים לא נראה לומר שנאמנ' הסופר יחשב כאלו נחקרו העדים והגידו דאם כן למה צריך להעמיד עדים ולכתוב פלוני ופלוני היו במעמד אם דברי הסופר הם נאמנים לבד בלי חקיר' העדים אלא ודאי מה שכותב שמות העדים כי שיתברר הדבר על ידי העדים אם יבא עליו ערעור ואף כי בדיניהם אם העדים מתו או הם במדינת הים דברי הסופר הם נאמנים מכל מקום כאשר נמצאו יחקור החוקר ולא נחשבו דברי הסופר כאלו נחקרו